לְךָ֣ יְ֠הוָה הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֙רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֤ יְהוָה֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל ׀ לְרֹֽאשׁ׃
כלי יקר
וּכְדֵי לְהַדְמוֹת זִוּוּג שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל צַד אֶל סְתָם זִוּוּג, הִגְבִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם כֵּן זְמַן יִשְׂרָאֵל עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים מִן רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן שֶׁבּוֹ נִתְאָרְסוּ בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁבּוֹ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְנִשְׁלַם הַזִּוּוּג מִכֹּל וָכֹל, כִּי בַּזְּמַן הַזֶּה יִתְקַשְּׁטוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים וּמִתּוֹךְ זֶה רְאוּיִין לָדוּר בְּאֹהֶל מוֹעֵד מָדוֹר אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם. וּלְפִי שֶׁזְּמַן נִשּׂוּאִין שְׁלֹשִׁים יוֹם (עיין כתובות ח) עַל כֵּן נִמְשַׁךְ הַזְּמַן עַד אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. וְאִם תִּרְצֶה לִמְנוֹת מִן פָּסוּק ״וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ״ שֶׁנֶּאֱמַר בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז אַחַר אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁהוֹרִיד הַלּוּחוֹת, אָז יִהְיֶה מְכֻוָּן הַמִּסְפָּר עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים עַד הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁל שָׁנָה הַשֵּׁנִית, כִּי אָז נִשְׁלְמוּ הַנִּשּׂוּאִין וְכָתַב לָהּ ה׳ כְּתוּבָּה לֵידַע מֵאֵיזוֹ זְמַן תִּטְרוֹף הַלָּקוֹחוֹת, כִּי נִשְׁתַּעְבְּדוּ לָהֶם בַּכְּתוּבָּה אַרְצוֹת שֶׁבַע אֻמּוֹת, שֶׁאִם בְּחֶטְאָם יִגְלוּ מִן הָאָרֶץ יוּכְלוּ לַחֲזוֹר וְלִטְרוֹף מִיָּדָם וְלוֹמַר זְמַן שְׁטָרֵנוּ קוֹדֵם. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״, כִּי הוּא זְמַן הַנִּשּׂוּאִין לָשֶׁבֶת בָּיִת. וְכֵן הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (כו:) שְׁנֵי זְמַנִּים אֵלּוּ, וְדָרְשׁוּ: ״בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ״ זוֹ מַתַּן תּוֹרָה, ״וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ״ זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי בִּשְׁנֵי זְמַנִּים אֵלּוּ נִשְׁלַם הַזִּוּוּג. וְהִזְכִּיר ״בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״ מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַזִּוּוּג דּוֹמֶה בְּדוֹמֶה, נֶאֱמַר ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וּכְדַעַת הַמִּדְרָשׁ (במ״ר א ט) הָאוֹמֵר שֶׁכְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ״ (ד״ה א׳ כט יא), כָּךְ נָתַתִּי לָכֶם תִּלּוּי רֹאשׁ כוּ׳, וּמַה עִנְיָן זֶה לְכָאן, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַזִּוּוּג דּוֹמֶה בְּדוֹמֶה כִּבְיָכוֹל.
רבנו בחיי
שאו את ראש כל עדת בני ישראל. אין עלויין של ישראל אלא בקיום התורה, ועל כן אחז הכתוב לשון שאו שהוא לשון כולל שני ענינים דבר והפכו, האחד נשיאות ראש, והשני הסרת הראש. וכן אמרו במדרש שאו את ראש אמר הקב"ה לא חבבתי אומה יותר מכם לפיכך נתתי לכם תלוי ראש, כשם שיש לי תלוי ראש על כל באי עולם שנאמר (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, לקיים מה שנאמר (תהילים קמ״ח:י״ד) וירם קרן לעמו, וכן הוא אומר (דברים כ״ח:א׳) ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. הסרת הראש, מלשון (בראשית מ׳:י״ט) ישא פרעה את ראשך מעליך, כמי שאמר לקוסטינר ארים רישיה דפלן, ולכן אמר שאו ולא אמר גדל או רומם, כלומר אם זכו הרי לשון עלוי אם לאו יסתלק עלוין.
ראש דוד
תנחומא ואלה המשפטים זהו שאמר הכתוב (תהילים צ״ט:ד׳) ועז מלך משפט אהב כל העז והגבורה והשבח של הקב"ה הן, אמר דוד (דה"א כ"ט) לך ה' הגדולה והגבורה וכו' את מוצא מי שהוא בעל זרוע מעביר על המשפט אבל הקב"ה הוא בעל זרוע ואוהב משפט: