פרשנות מצטטת על דברי הימים ב ג:א

שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ^לחעיין משכ"ל אות ב' וג'. ואיזה זה, זה ביהמ"ק, שנאבד נורא אלהים ממקדשיך ^לטוקרי לביהמ"ק הר ע"ש הכתוב (דה"י ב' ג') ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה, וקראו גלעד ע"ש שהוא גל ועד לאוה"ע שהשכינה שורה בישראל ומשם מורא יוצאה לעולם וכמש"כ נורא אלהים ממקדשיך. , ומה הגלשה הגלשתם מתוכו ^מכלומר איזה זכות ותועלת קרחתם ממנו, דשורש גלש הוא מענין מריטה וקריחה [תרגום גבח הוא (פ' תזריע) גלוש הוא]. שניך כעדר הקצובות, מלין קצובין אלו בגדי כהונה גדולה ^מאשמכפרין, כבסמוך, ויתכן דסמיך הלשון מלין קצובין ללשון שנייך, מפני שמספר השינים באדם הם קצובין ומוגבלין [ל"ב] ועם זה הם סדורים ועומדים כעדר. , שעלו מן הרחצה – שמכפרין על ישראל ^מבעי' זבחים פ"ח ב' ולפנינו בתו"ת פ' תצוה (כ"ח א'), ודריש לפי"ז מן הרחצה מלשון רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם (ישעיהו א׳:ט״ז). , שכולם מתאימות אלו ב' שרשרות של זהב שיוצאות מבין החושן והיו נראות מתוכו כמין שתים נרתיקות ^מגשלשלאות, כמש"נ ורתוקות כסף צורף (ישעיהו מ׳:י״ט) והם מחברים את החושן על כתפות האפוד. , ושכולה אין בהם – שלא נתאכלה אחת מהן ^מדר"ל שלא נשחק ונחלש עובי שלהם. , כחוט השני שפתותיך זה נזר הקודש ^מההם הפתילים שבהם מהדקין בראשו שהיו עושין כמין כתר, כמש"כ רש"י בפ' תצוה, ומכל מקום אין נחשבין הנזר והציץ אלא לאחד. ומדברך נאוה – זה הציץ ^מויתכן דסמיך לייחס הציץ ללשון ומדברך נאוה, יען כי ע"י הציץ היו מקבלין כמה ידיעות הנוגעות לקדושת הטהרה כמבואר ביבמות ס' ב'. .
(מ"ר)

אל ארץ המוריה. כתב הרמב"ן פירשו רבותינו שמשם היראה יוצאה. וי"מ על שם הקטרת שנקטרת שם שבו מור ולבונה. ואונקלוס תרגם לארע פולחנא רוצה לומר בארץ שעבדו שם האלקי' ומוריה לשון מורא ששם יראו האלקי' ועבדו לפניו וזהו שאומר בב"ר ויבן שם אברהם את המזבח מזבח לא נאמר אלא המזבח המזבח שהקריבו ראשונים אדם ונח. ועל דרך הפשט הוא כמו אל הר המור ששם ימצא מור ואהלים וקנמון וכאן קורא שם הארץ מוריה ובדברי הימים לבנות לו בית בהר המוריה משמע שההר לבדו נקרא הר המוריה ואולי נקראת הארץ על שם ההר אשר בתוכה הארץ אשר בה הר המורי' וההר לבדו נקרא הר המוריה ואברהם ידע את הארץ ולא ידע את ההר ולכן אמר לו שילך לארץ המוריה והוא יראנו אחד ההרים שנקרא ככה וצוהו להעלותו במקום ההוא כי ההר חמד אלקים לשבתו ורצה שתהי' זכות העקידה בקרבנות לעולם כאשר אמר אברהם בהר ה' יראה:

אחד ההרים. שם נבנה הבית, וכן מפורש ויבן שלמה את הבית בהר המוריה (דה"ב ג א), ואיננו הר גבוה, ובו היה גורן ארונה:

ארץ המוריה. יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה (דברי הימים ב ג'). וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ עַל שֵׁם שֶׁמִּשָּׁם הוֹרָאָה יוֹצְאָה לְיִשְׂרָאֵל. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגְּמוֹ עַל שֵׁם עֲבוֹדַת הַקְּטֹרֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹר נֵרְדְּ וּשְׁאָר בְּשָׂמִים:

ומשנהו כלאב. ובמקום אחר הוא קורא אותו ומשנהו דניאל, ולמה נקרא שמו כלאב, אמר רבי יצחק: שהיו ליצני הדור אומרים, מנבל היתה אביגיל מעוברת, נהפך קלסתרו ונדמה לאביו. ורבותינו אמרו (ברכות ד א): שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה: