פרשנות מצטטת על דברי הימים ב ד:טז

וְאֶת־הַ֠סִּירוֹת וְאֶת־הַיָּעִ֤ים וְאֶת־הַמִּזְלָגוֹת֙ וְאֶת־כָּל־כְּלֵיהֶ֔ם עָשָׂ֞ה חוּרָ֥ם אָבִ֛יו לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהוָ֑ה נְחֹ֖שֶׁת מָרֽוּק׃

עץ יוסף

כל הכלים הסיפות והמזמרות והכפות והמחתות זהב סגור והפתות וגו' זהב. כן צריך לומר שכן כתיב (מלכים א' ז, נ) אבל הסירות והיעים והמזלגות היו של נחושת מרוק כדכתיב בדברי הימים ב' ד, טז:
שאל רבBookmarkShareCopy

הר המוריה

המזרקות והשפודין וכו'. עי' מרן שהערה מקורו מהא דיומא ל"ז א' מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יוה"כ של זהב יעו"ש וכוונתו דפריך שם ונעביד לדידהו ומשני בידות סכינים יעו"ש דמוכח דיש לעשות כל הכלים של זהב אף של מזבח העולה והבן ותמיהני על מש"כ במלכים א' ז' פסוק מ"ה ואת הסירות ואת היעים ואת המזרקות ואת כל הכלים האלה אשר עשה חירם למלך שלמה בית ה' נחושת ממורט וכן הוא בדברי הימים ב' ד' פסוק ט"ז ואת הסירות ואת היעים ואת המזלגות ואת כל כליהם עשה חירם אביו למלך שלמה לבית ה' נחושת מרוק ע"כ ולמה לא עשה של זהב וכי לא היה ביד שלמה לעשות של זהב ואולי מפני שכתוב בהן נחושת ממורט ועי' מדות פ"ב מ"ג כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משער ניקנור מפני שנעשה בהן נס וי"א מפני שנחושתן מצהיב עכ"ל וע"ע ביומא נ"ח א' ובירושלמי שם ביומא פ"ג סוף ה"ח וע"ע בערכין י' ב' יעו"ש ובירושלמי סוכה פ"ה יעו"ש ועי' בפסחים נ' א' יעו"ש היטיב ראיה לרבינו.
שאל רבBookmarkShareCopy

מלבי"ם

ומורק ושוטף במים: שורש מרק מצאנוהו בפעל על הצחצוח והליטוש – " נְחֹשֶׁת מָרוּק" (דה"ב ד, טז) "מִרְקוּ הָרְמָחִים" (ירמיהו מו, ד). ויש הבדל בינו ובין מרט. 'המורט' לוטש מעט מגוף הברזל לצחצחו כמו "חרב הוחדה וגם מורטה למען היות לה ברק מורטה" (יחזקאל כא, טו). ו'המרוק' הוא להעביר השמנונית והזיעה שעל פניו עם החלודה הבא בסבת האדים שמזיע הברזל והנמשך אליו על ידי ליחות האויר וכדומה. וזה די במים צוננים שנותן תוך הכלי ומשפשף אותה היטב ביד. וזה המבדיל בינו ובין שוטף. שהמים השוטפים עוברים על פני הדבר, ושוטפים, ומעבירים בכחם את הנדבק על פניו מבחוץ. ולא יהיה זה תוך הכלי, שהמים נחים שם בלתי שוטפים והגאול קרוש שם מאד וצריך מירוק. וזהו שאמר מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס – רוצה לומר שמריקה מבפנים ושטיפה מבחוץ כמ"ש בברכות (דף נא.) גבי כוס של ברכה. וזה כדעת רבי. וכן הוא במשנה לגירסת רש"י. אמנם חכמים בברייתא חולקים על זה וסבירא להו מריקה בחמין ושטיפה בצונן. הם שתפו פעל זה עם שם 'מרק' – "וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ" (שופטים ו, כ) – שהוא הלחות היוצא מן הבשר והורק ממנו. ומשתתף בזה עם הרקה. שיסוד השתופים האלה רק. ובא ירק רוק, "אריק חרבי", "הבל וריק". וכולם מענין הרקת דבר הנבלע עד שנעשה ריק מהממלא אותו. וכן יוריק בליעת הכלי שבלע מרק הבשר. וזה ידוע שפעלים הנגזרים מן השמות כשבאו בבנין הכבד יורו על הפך הפעולה כמו "סקלו מאבן", "ובכל תבואתי תשרש", וכדומה. וכן "מורק" – הסרת המרק והרוטב. וזה על ידי הגעלה בחמין והשטיפה בצונן. והרמב"ם כן גרס במשנה. ומ"ש "השפוד" פירשוהו בתוס' שם (זבחים צז, א). ומ"ש [במשנה ג'] "ומורק וכולי" התבאר בסדר ויקרא (סימן נו) בטוב טעם, עיי"ש, כי שם נמצא דרוש זה ראשונה.
שאל רבBookmarkShareCopy