פרשנות מצטטת על דברי הימים ב ה:יב

אך אל כלי הקדש זה הארון, ואל המזבח עבודת מזבח, וממ"ש גם הם גם אתם משמע שגם הלוים יש להם עבודה וחלק בה רק שלא יקרבו אל המזבח מצא ר' נתן רמז לשיר רק שנתפרש בספר דה"י שחברו עזרא והוא בדה"י א' ט"ו ודה"ב ה' י"ב וסי' כ"ט וסי' למ"ד ושם מבואר שהלוים היו משוררים והכהנים מחצרים בחצוצרות כ"ז מובא בערכין י"א, וגרסתי גרסת הגר"א רק הוא גורס מאמר זה לקמן:

ומוסיפין עד עולם עד כמה אמר רב הונא ואמרי לה כו' - ואמר רבי דהא ודאי פשיטא שיוכלו להוסיף עד העולם אלא בעי עד כמה יהא הידור מצוה וא"צ לחפש יותר אחר כהנים אמר רב הונא עד ק"כ דהא אשכחן בקרא (דברי הימים ב ה) שחפשו אחרי ק"כ כהנים לתקוע בחצוצרות ולא יותר אי נמי דהא פשיטא דאין מוסיפין עד העולם שאם יוסיפו יותר עירבוב קלא אמר רב הונא עד ק"כ כהנים יכול להוסיף דהא אשכחנא בקרא דלא חיישינן לעירבוב קלא:

שירת הלוויים נרמזת בספר עזרא, אך שם אפשר להבין שתפקיד השירה נופל גם על הכוהנים: "ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים והלוים והמשֹררים והשֹערים והנתינים אל ירושלם בשנת שבע לארתחשסתא המלך" (עזרא ז ז). אבל בתיאור חנוכת המקדש של שלמה בספר דברי הימים מתואר המעמד הראשוני שהמשכו במשנתנו: "והלוים המשֹררים לכֻלם לאסף, להימן, לידֻתון, ולבניהם ולאחיהם מלֻבשים בוץ במצלתים ובנבלים וכנֹרות עֹמדים מזרח למזבח ועמהם כהנים למאה ועשרים <מחצררים> מחצרים בחצֹצרות" (דברי הימים ב ה יב), ובהמשך מתואר כיצד המקהלה והליווי המוזיקלי כאחד שרים הלל לה' "כי לעולם חסדו". זה למעשה המעמד המתואר במשנתנו.

דרך הקדים. שהדוכן היה במזרח כדכתיב בדברי הימים בפרשת ותשלם והלוים המשוררים לכולם לאסף להימן לידותון וגו' עומדים מזרח למזבח: