וַיְהִ֣י כְ֠אֶחָד למחצצרים [לַמְחַצְּרִ֨ים] וְלַמְשֹֽׁרֲרִ֜ים לְהַשְׁמִ֣יעַ קוֹל־אֶחָ֗ד לְהַלֵּ֣ל וּלְהֹדוֹת֮ לַיהוָה֒ וּכְהָרִ֣ים ק֠וֹל בַּחֲצֹצְר֨וֹת וּבִמְצִלְתַּ֜יִם וּבִכְלֵ֣י הַשִּׁ֗יר וּבְהַלֵּ֤ל לַיהוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּ֑וֹ וְהַבַּ֛יִת מָלֵ֥א עָנָ֖ן בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
עיקר תוספות יום טוב
שיתקלקל קולו מרוב הזקנה. ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה, אבל יהיה מן השוערים. הר"מ. ובגמרא מאי קרא, ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד. פירש"י ויהי כאחד, אפילו זקנים במשמע. קול אחד שצריכים לבסם את קולם שיהא נראה קול אחד:
בן יהוידע
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל", עַל עִסְקֵי קוֹל (שמות יט, יט) (דברי הימים ב' ה, יג). אף על גב דזה נאמר בסיני שעדיין לא נבנה המשכן ולא נצטוו בעבודת הלוים על הדוכן, ועוד דאף על גב דמשה רבינו ע"ה היה לוי הוא לא עשה עבודת הלוים לשורר על הדוכן, נראה לי בס"ד דדריש הכי דהאלקים ענהו למשה רבינו ע"ה בשביל מצות הקול שיש ללויים אחר שהוקם המשכן והואיל והוא לוי לכן מצוה זו של לויים שעושין בקול שירה הגינה שיענהו עתה.
חזקוני
זאת אשר ללוים בשנים פוסלים בהם ואין אחרת ללויים שאין מום פוסל בהם.אשר ללוים ולא אשר לכהנים שאין השנים פוסלים בהם בכהנים, ופרשה זו לא נאמרה אלא במדבר כמו ששנינו תנו רבנן בן לוי מבן שלשים ועד בן חמישים כשר לעבודה ושנים פוסלים בו בד״א באהל מועד שבמדבר שלא היו מיושבים והעבודה בכתף לפיכך לא היו נושאים את הארון אלא בני כח אבל בשילה ובית עולמים שהיו מיושבין וקבועים אין נפסלים אלא בקול. א״ר יוסי מאי קרא ויהי כאחד למחצצרים ומשוררים להשמיע קול אחד כאחד אפילו זקנים במשמע קול אחד שצריכים לבשם את קולם שיהא נראה כקול אחד הכי מיתניא והכי פירש״י בפרק הכל שוחטים.