וַיִּזְבַּ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹה֮ אֶת־זֶ֣בַח הַבָּקָ֗ר עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וְצֹ֕אן מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וַֽיַּחְנְכוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים הַמֶּ֖לֶךְ וְכָל־הָעָֽם׃
מתנות כהונה
ה"ג בשוחר טוב מזמור פ"א טעמא דרבנן דכתיב ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר זבח בקר לא אמר אלא זבח הבקר איזה כו'. ופסוק הוא בדברי הימים ב' ז' וכן כתיב כאן הבקר וזהו שמסיים והולך את שתי העגלות ואת ד' הבקר כו'. ללמדנו דיליף הבקר הבקר לגזירה שוה:
רבנו בחיי
וע"ד המדרש שש עגלות צב כנגד ששה רקיעים, ולאו שבעה הם, אמר ר' אבין ההוא דמלכא שרי. אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע שמא תמות אחת מן הפרות וישבר אחד מן הגלגלים ונמצא קרבנם של נשיאים פסול ונמצא עבודת המשכן בטלה, מיד ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם והיו, נתן להם הויה שיהו חיות וקיימות לעולמי עולמים. ועד היכן היו קיימות, רבנן אמרין בבית עולמים הקריבום, שנאמר (דברי הימים ב ז׳:ה׳) ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר עשרים ושנים אלף, זבח בקר לא נאמר אלא זבח הבקר, איזה בקר, הוי אומר את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר, וכתיב ואת ארבע העגלות ואת שמונת הבקר. רבי מאיר אומר עד עכשיו הן קיימות, לא הוממו ולא הוזקנו ולא הטריפו אלא הן חיות וקיימות. והרי הדברים ק"ו ומה אם הפרות ע"י שנדבקו במלאכת המשכן נתן להן הויה והן חיות וקיימות לעולם, ישראל שהם דבקים בחי העולמים עאכ"ו, שנאמר (דברים ד׳:ד׳) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום, עד כאן במדרש נשא, ובמדרש שיר השירים רבה בפסוק (שיר השירים ו׳:ד׳) יפה את רעיתי כתרצה, ומה שאמרו בבית עולמים הקריבום, ולומר שעמדו בחיים עד זמן שלמה, נראה לי בזה שמצאו ג"כ סמך ורמז מן הכתוב (מלכים א ח׳:ס״ג) ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף וגו', שהסמיך מלת הבקר לה' יתעלה, כי היה הכתוב ראוי לומר עשרים ושנים אלף בקר, ועל כן ראוי לתת להם חיים ארוכים, או שהיה זה קבלה אצלם. ובא רבי מאיר והוסיף ונתן להם קיום נצחי על שנדבקו במלאכת המשכן, ומהם נקח ק"ו לישראל הדבקים בהש"י, והיו בין העגלות והבקר ח"י במספרו. את שתי העגלות נתן לבני גרשון כפי עבודתם ואת ארבע העגלות נתן לבני מררי כפי עבודתם, שעבודת בני גרשון היתה קלה מעבודת בני מררי ולפיכך נתן לבני מררי כפלים, כי עבודת בני גרשון קלה היתה והן היריעות והמכסאות והקלעים אבל עבודת בני מררי כבדה מאד כמבואר בכתוב וכמו שנזכר בתחלת הפרשה.
הרחב דבר
וכן בחנוכה דשלמה כתיב במלכים א׳ ח׳ ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה׳ בקר כ״ב אלף וגו׳ וא״א לומר דזה הבקר היו שלמים ולא עולות. שהרי בזבחים דנ״ט ב׳ איתא וכשאתה מגיע לחשבון עולות וכו׳ והכי פשוט עוד ברבה איכה עה״פ רבתי עם שהי׳ כל בקר מזה הסך קרב בכ״ד כדתנן ביומא. וה״ז אינו אלא בעולות. אלא פשוט דכ״ז היו עולות ומש״ה בדהי״ב כתיב ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר וגו׳ א״כ הא דכתיב במלכים זבח השלמים. כבר דרשו ע״ז חז״ל ברבה במדבר פי״ב רח״א בבהמ״ק הקריבו את הפרים שנשאו המשכן. אר״ל טעמי׳ דר״ח ויזבח המלך שלמה את זבח השלמים. הרי מפרשי מלשון שלמים שהיו אלו הבקר עומדים שלמים וקיימים והקריבו עם זבח הבקר השלמים האלו עוד כ״ב אלף. אכן לפי הפשט מלמדנו המקרא שהי׳ שלמים לאכילת כל ישראל בשמחתם לאין שיעור ומספר ועם זבח השלמים שהי׳ לרוב. הקריב לעולה בקר כ״ב אלף. והדר קרבן השלמים כמש״כ בס׳ ויקרא כ״ב י״ח ובס׳ דברים י״ב ו׳ י״ג. אבל שלמים הי׳ מוכרח לשמחה כמו במועד: