וּבְי֨וֹם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁלֹשָׁה֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י שִׁלַּ֥ח אֶת־הָעָ֖ם לְאָהֳלֵיהֶ֑ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְדָוִ֣יד וְלִשְׁלֹמֹ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ׃
משנת ארץ ישראל
חנוכת המקדש הראשון בימי שלמה הייתה בחודש השביעי, הוא חודש החגים. היא הסתיימה ביום כג בחודש השביעי (דברי הימים ב ז י). במסגרת זו חגגו ארבעה עשר יום; כך החגיגה מתוארת בספר מלכים (א ח סה): "שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום ביום השמיני שילח את העם". ובספר דברי הימים (ב ז ט) מפורש: "שבעת ימים והחג שבעת ימים". אם כן, היו אלו שבעה ימים של חג סתם ועוד שבעת ימי החג, ומן הסתם הכוונה לסוכות. אם כן, ספר מלכים אינו מדגיש את חג הסוכות, והיום השמיני הנזכר אינו חג אלא שילוח העם לביתו. אבל ניתן לפרש את הכתובים כמתכוונים לחג הסוכות. הכתוב מזכיר את "החג", ואולי הכוונה לסוכות, אך ניתן גם לפרש ש"החג" הוא חג חנוכת המקדש. אם נדייק בתיאור שבספר דברי הימים נמצא ששבעת הימים הם טז-כב בתשרי, ותאריך זה אינו הולם במדויק את חג הסוכות. בעל ספר דברי הימים כבר רומז לחג הסוכות, ומזכיר במפורש את העצרת ביום השמיני. בספרות חז"ל אין התייחסות לשוני זה שבין הספרים. יוספוס מתאר את האירוע כפי שהוא מופיע בדברי הימים ומסביר בפשטות שחגגו את החג "הקרוי הסוכות" ארבעה עשר יום, וגם הוא מתעלם משמיני עצרת1קד', ח 123. . גם חז"ל מזכירים את המאורע אך ללא כל התייחסות לשאלת הנסיעה ביום השמיני, וברור שפירשו את ספר מלכים כמו בדברי הימים, שהפרידה הייתה לאחר שמיני עצרת. מכל מקום, ספר נחמיה (ח יז) מצהיר: "כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא", ודומה שהצהרה זו יש בה אמת היסטורית, והחג לא תפס מקום מרכזי אלא מתקופת שיבת ציון ואילך. עם זאת, ירבעם ייסד את החג "שבדה מלבו" בחודש השמיני, כנראה כנגד סוכות. המקרא מתאר את החג מנקודת מבט של מי שמכיר את חג הסוכות וזועם על חילול החג. לא מן הנמנע שירבעם הכיר חג בחודש השמיני, או שחידש בכך חג מקומי קדום. לא נאמר כמה ימים חגגו את החג שבדה ירבעם מלבו.
משנת ארץ ישראל
פסוקי המקרא שהובאו מלמדים שיום הכיפורים נתפס כיום כפרה מיוחד: שילוב של חג קדוש ביותר ויום צום. תיאור עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים מלמד על חשיבות מיוחדת שהוענקה למועד זה. אמנם לא נאמר במפורש שתיאור עבודת הכוהן הגדול הוא ביום כיפור, אך הדבר משתמע מסמיכות הפרשיות: הפרשה פותחת בעבודת הכוהן ומסיימת "והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש" (ויקרא טז כט). מחוץ לחומשים אין ליום הכיפורים הד רב. אדרבה. חנוכת המקדש בימי שלמה נערכה במשך ארבעה עשר יום, והיום האחרון היה כג בחודש השביעי (מלכים א ח סה; דברי הימים ב ז י). אם כן החגיגה נערכה גם במועד של יום הכיפורים, אבל התנ"ך אינו מזכיר בהקשר זה את החג וכאילו אין לו חשיבות מיוחדת. חז"ל הסבירו ששמחת המקדש דוחה את יום הכיפורים (בבלי, שבת ל ע"א; מועד קטן ט ע"א ומקבילות). אבל למרות תירוץ דחוק זה קשה להשתחרר מהרושם שעבור העורך המקראי מועד יום הכיפורים לא היה משמעותי. חג הכיפורים חסר גם בספרי עזרא ונחמיה. עזרא חוגג את סוכות (עזרא ג ד) ואינו מזכיר את יום הכיפורים. יתר על כן, בראש השנה נערך כנס המוני בירושלים (נחמיה ז עב), ושם קראו בתורה והעם הנרעש נבהל מכך שאינו שומר את דברי התורה. עזרא ונחמיה מרגיעים את העם: "אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדנינו, ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם" (נחמיה ח י, וראו שם יא). המנהיגים מתייחסים לראש השנה כחג חשוב, "כי קדוש היום...". ביום השני התאספו וקראו בתורה, ואז התארגנו לביצוע חג הסוכות (נחמיה ח טו), ואילו יום כיפור אינו נזכר.
אבן עזרא
ופנית בבקר. אמרו המכחישים כי ילך ביום קדש אל ביתו וארצו ואנחנו לא נסמוך על דעתנו במצות כי אם על מעתיקי התורה והנה מצאנו ביום השמיני שלח את העם והוא יום קדש וכתוב אחר וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם יש אומרים כי הפירוש לאהליהם כאשר הוא וביום החול לארצם: