פרשנות מצטטת על דברי הימים ב ח:ט

לכנוס את הגרים. גרים שנתגיירו שלא רצה להעביד בישראל עבודת פרך וכן מצינו בשלמה למטה ב' ויספר שלמה וגו' ויעש מהם ע' אלף נושא סבל וגו' ועוד כתיב וכל העם הנותר מן החתי וגו' ב' פסוקים (לקמן כ"א) ועוד כתיב ומן בני ישראל לא נתן שלמה לעבדים וגו' (שם):

אמנם דברי רבינו הגאון ז"ל אפשר ליישב ע"פ דברי הרמב"ם ז"ל שם שביאר דענין העבדות הוא שיהיו נבזים ושפלים וכבושים תחת ידם. ולא יתמנו על ישראל לשום דבר בעולם. וענין המס הוא שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם בבנין החומות והמבצרים וארמון המלך וכיו"ב. ולפ"ז מבואר דגם המס אינו אלא ענין עבדות. שהרי ודאי אין לך נבזה ושפל יותר מלהיות מוכן לעבודת גופו וממונו תמיד. וזהו ענין העבדות כמש"כ הרמב"ם ז"ל. אלא שבכלל העבדות הוא ג"כ שלא יתמנו על ישראל לשום דבר בעולם. ועכ"פ גם המס אינו אלא ענין עבדות ממש. וכן מתבאר בהדיא מן הכתוב שהביא הרמב"ם ז"ל שם דכתיב ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד וגו'. הרי שפתח הכתוב במס וסיים בעבדות. ומתבאר ע"כ מזה ששניהם ענין אחד. דמס נמי היינו עבדות. אלא ששני עניני עבדות הם. והיינו דקרי לי' נמי מס עובד. משום דגם המס הו"ל עבדות. וכן מתבאר ג"כ מלשון הכתוב דכתיב (דה"י ב' ח') ויעלם שלמה למס וגו' ומן בני ישראל אשר לא נתן שלמה לעבדים למלאכתו וגו'. הרי דמלאכת המלך שהיא המס קרי לה קרא עבדות. וא"כ נכונים היטב דברי רבינו הגאון ז"ל כאן שתפס לשון קצר כדרכו ז"ל. וכתב והמשלימים יהיו למו עבדים. וכולל בזה כל עניני עבדות. שבכללן גם המס. ואפי' לפמש"כ הרמב"ן ז"ל (פרשת שופטים) דמס היינו שיעלה עליהם מלך ישראל או סנהדרין מס לבנות בית למלך וערי המסכנות אשר לו ולבנין בית ה'. והעבדות הוא שיוכל כל איש מישראל ליקח מהם אנשים לחטוב עציו ולשאוב מימיו ונותן להם שכר הראוי. וזהו למס עובד שכתוב בשלמה. שקבלו עליהם מסים ועבדות. לא כענין שכתוב ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו כי שם אינו מזכיר עבדות. אבל כמלך שנותן שוחד למלך תקיף ממנו שלא ילחם בו עכ"ל עיי"ש. ולפ"ז ודאי שני ענינים חלוקים הם. מ"מ כיון דעכ"פ חזינן דקרי ליה קרא למס עבדות. שפיר אפשר לומר דכונת רבינו הגאון ז"ל כאן לכלול שני ענינים אלו יחד במש"כ יהיו למו עבדים. וכדרכו ז"ל לקצר ביותר: