וַיֶּאֱהַ֨ב רְחַבְעָ֜ם אֶת־מַעֲכָ֣ה בַת־אַבְשָׁל֗וֹם מִכָּל־נָשָׁיו֙ וּפִ֣ילַגְשָׁ֔יו כִּ֠י נָשִׁ֤ים שְׁמוֹנֶֽה־עֶשְׂרֵה֙ נָשָׂ֔א וּפִֽילַגְשִׁ֖ים שִׁשִּׁ֑ים וַיּ֗וֹלֶד עֶשְׂרִ֧ים וּשְׁמוֹנָ֛ה בָּנִ֖ים וְשִׁשִּׁ֥ים בָּנֽוֹת׃
אבן עזרא
ואת. דע כי אנשי לשון הקדש שומרים הפעלים במתכנתם בכל הבנינים, ואינם חוששים לשמור שמות בני אדם על כן אל תתמה שאמר גרשום בעבור שגר שם כי הנה קין (ברא' ד א) בעבור קניתי, ואינו נכון בדקדוק, וקשה מזה נח (שם ה כט) מגזרת ינחמנו ופעם יהפכו השם כמו חושים (שם מו כג) הוא שיחם (במד' כו מב), ונקרא יעבץ (דה"א ד ט) בעבור שילדתהו אמו בעוצב, גם יחסרו אות ממנו כמו מעכה הוא מיכה, והפך זה יוב (ברא' מו יג) הוא ישוב (במד' כו כד), ורבים אמרו כי כן שמואל (ש"א א כ) מגזרת שאלתיהו והישר בעיני כי שורק תחת חולם כמו תֹחוּ (ש"א א א) תיח (דה"א ו יט) וצוף (ש"א א א) וצופַי (דה"א ו יא) נון (למטה לג יא) ונון (דה"א ז כז), והנה שמואל מגזרת שמו אל, וקראתי אמו בשם אל, כי נתנו לה כאשר שאלה, ואל תתמה איך יקרא שם אדם בשם אל, כי הנה כמוהו צורי שדי (במד' ז לו) ורבים ככה, ולפי דעתי כי כן שם המזבח שבנה משה ה' נסי (למעלה יז טו) וככה שם המשיח ה' צדקנו (ירמיה כג ו), והגאון אמר כי השם דבק עם מלת יקראו ושם המשיח הוא צדקנו, והנה הוא מטעם בעל הטעמים ששם טרחא במלת יקראו כי הפרש גדול יש בין ויקרא בשם ה' (ברא' יב ח) הכתוב באברהם שהטרחא במלת ויקרא ובין ויקרא בשם ה' (למטה לד ה) הכתוב בספר משה כאשר אפרש במקומו:
מלבי"ם
וישאו. והנה הבנים הוסיפו לחטוא במה שנשאו נשים מואביות שלא גיירו אותן כמ"ש במדרש ועז"א שם האחת ערפה, כי בגירותן היו משנים את שם הקודם והם נשארו בשמם [והגם שרות לא שנו שמה גם אחר שנתגיירה עז"א בברכות (דף ט') מאי רות שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות שהקושיא מאי רות היינו למה לא שנו שם גיותה] וגם זה מבואר מלשון וישאו, שעל לקיחה בקדושין כדת בא לשון לקיחה ולשון וישאו בא לרוב בנשואין של נשים נכריות בכל ספר עזרא ונחמיה ועל אשה שהיתה טפלה כמ"ש ברחבעם (דה"ב י"א) נשים שמונה עשרה נשא ופילגשים ששים, שרק שתים היו עקריים שאמר עליהם ויקח, וכדומה, ומבאר שהיה שם האחת ערפה ושם השנית רות מב' טעמים: א] שכליון האח הצעיר הקדים ויקח את ערפה והתחיל בעברה שזה מורה על מעוט המוסר של האחים שהצעיר נשא לפני הבכור ושהאח הגדול לא מיחה בידו, ב] שאם היה מחלון הנושא ראשונה היה קצת למוד זכות על שניהם, על מחלון שהכיר בצדקת רות כמו שהוכיח סופה על תחלתה, ועל כליון שחשב שגם הוא ימצא אשה טובה כמו אחיו, אבל האמת היה בהפך שכליון הקדים לישא את ערפה המרשעת אחיו השני היה לו להכיר איך נכשל האח הצעיר באשה רעה והוסיף פשע, ועוד חטאו במה שישבו שם כעשר שנים שכבר מבואר שנתיאשו לגמרי מלחזור לא"י:
רש"י
והשגל. אשתו המלכה כענין שנאמר (דניאל ה') שגלתיה ולחנתיה, שכן נוהג המקרא לכתוב המלכה אצל הפלגש נשיו ופלגשיו כמו מלכות ופלגשים (שיר /השירים/ ו'):