בֶּן־שְׁמוֹנֶ֤ה שָׁנִים֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ וַעֲשֶׂ֣רֶת יָמִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃
מצודת דוד
למלכו. למלכות נבוכדנצאר, ובירמיהו (נב כח) נאמר: בשנת שבע, ורצה לומר, בשבע לכבוש יהויקים, כי בשני למלכותו, והיא ה׳ ליהויקים, כבש את יהויקים בראשונה, והוליכו לבבל וקבל על עצמו להיות לו לעבד, והחזירו ועבדו ג׳ שנים, וחזר ומרד בו, וכבשו שנית בשנת ג׳ למרדו, הוא האמור בדברי הימים ב׳ (לו ט), ובזה השנה מלך יהויכין, וגלהו אחר ג׳ חדשים: