פרשנות מצטטת על דברים ב:ה

ויבאו בני ישראל וגו׳‎ בשנת הארבעים סתם כאן מה שסבבו את הר שעיר מקדש ברנע עד קדש מדבר צין ונכלל כאן בבת אחת והם היו שמנה עשרה מסעות הכתובות בפרשת מסעי מרתמה עד מדבר צין ועל זה נאמר בפרשת דברים ונפן ונסע המדבר דרך ים סוף ונסב את הר שעיר ימים רבים וגו׳‎ עד ונעבור מאת אחינו בני עשיו מאילת ומעציון גבר ומשם באו לקדש שבארץ אדום כדכתיב בפרשת מסעי ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר צין היא קדש, חסר כאן האזהרה שהוזהרו שלא להתגרות בבני עשיו ופירש בפרשת דברים.

ואתן לעשו את הר שעיר וכו'. מפני זכותו של יצחק, וצוה הכתוב שלא יתגרו בו מלחמה כלל כדכתיב (דברים ב׳:ה׳) כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, רמז על סורו ועניינו, שהוא איש שעיר, ומקומו הר שעיר, וחלקו השעירים, והוא עתיד לקבל עוונותיהן וגזרותיהם של ישראל לעתיד לבא כי אח לצרה יולד (משלי י״ז:י״ז), וכדי להודיע לכל כי יעקב הוא זרעו של יצחק ושל אברהם בלבד ובו מתקיימת גזירת כי גר יהיה זרעך וכו', יעקב ובניו בלבד ירדו מצרים, וכשם שקיים להם גזירת הגלות כל שכן וכש"כ שיקיים להם גזירות הטובות, שנאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, שדן אותן כמידתם בנגעים רבים ובמכת בכורות, כמו שנאמר (שמות י״ח:י״א) כי בדבר אשר זדו עליהם כמ"ש המתרגם (אונקלוס שם), ועל זה סידר המסדר ואמר ברוך שומר וכו'.

רש"י ד"ה ואל כל שכניו, עמון ומואב והר שעיר. ע"כ. כך לשון ספרי. קושיית "שפתי חכמים" (אות ד) ברורה - הרי אלה (עמון, מואב ושעיר) אסורים להם לישראל, כאמור להלן (ב, ה): "אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם...", אבל תשובתו, שאילו לא חטאו ישראל במרגלים היה נותן להם ה' ארץ עשרה עממין כאשר נשבע לאברהם ולא רק שבעה, אינה סבירה, כי מה שייכת התנהגות ישראל לגבי מתן ירושה על־ידי ה' ב"ה לאחרים בשכר מעשיהם הטובים? (לוט הלך עם אברהם למצרים ולא גילה למצרים ששרה היא אשת אברהם ולא אחותו, ועמון ומואב נעשו כבני בניו של אברהם. ראה רש"י להלן ב, ה ובראשית רבה מד, כג). (פ' דברים תשמ"ו) הערת ר' חזקי פוקס שי': בפירוש "תולדות אדם" על הספרי (דברים פיסקא ו) מיושבת קושיית בעל "שפתי חכמים" בשני אופנים, ולפיהם סרה קושיית המחבר: (א) מדובר על החלקים שסיחון כבש מעמון ומואב והתיר לישראל. (ב) ב"מגלה עמוקות" (אופן קמ) כתב שאילו היו ישראל נכנסים לארץ מיד בלא חטא, היה בא תיקונו הגמור של העולם והיו ישראל נגאלים גאולה שלמה. על כך מוסיף בעל "תולדות אדם", שבמציאות זו היו ישראל כובשים את כל העולם, ובכלל זה עמון ומואב.

מתגרת ידך. ממורא מכותיך, תגרת לשון ויגר מואב (במדבר כ״ב:ג׳) והתי"ו יסוד נופל בתיבה כמו תנובה תלונה תקומה תחנה כן פירש מנחם, ואני אומר שאין תגרת לשון מגור שהיה לו לומר תגורה כאשר יאמר מן וישב תשובה ויקם וירם וילן תקומה תרומה תלונה כן אמר ויגר תגורה או מגורה כמו (ירמיהו כ׳:ג׳) מגור מסביב, מגורתם אביא להם (ישעיהו ס״ו:ד׳) הא למדת שאין תגרת אלא כמו למה תתגרה ברעה (ד"ה ב כ"ה) אל תתגרו בם (דברים ב׳:ה׳) שהפועל שלו גרה כמו קוה אוה צוה שפעולתם תקוה תאוה מצוה, כן יאמר מן גרה תגרת וכן פירושו ממכת ידך אשר אתה מגרה עלי אני כליתי: