פרשנות מצטטת על דברים ב:ז

וזרח משעיר למו. כי אחרי נסעם מסיני במסע הראשון שכן הענן במדבר פארן ומשם שלח המרגלים ונתנדה ולא היה הדיבור עם משה עד שבאו אל שעיר בגבול בני עשו בסוף הארבעים כמו שנאמר שם כי ד' אלקיך ברכך בכל מעשה ידיך וגו'. והנה אז בבואם משעיר היה השם להם לאור עולם ושלמו ימי אבלם וציוה אותם להשמר משעיר עמון ומואב ואמר להם שיחלו לרשת ארץ סיחון ועוג:

שמלתך, הגם שביתר הצרכים לא חסר לך שום דבר, כי לא היית דומה כיתר הולכי מדבר ששלמותיהם ונעליהם בלים מעליהם כמ"ש (יהושע ט) ואלה שלמותינו ונעלינו בלו מרוב הדרך מאד, כי לכם הזמין ה' שמלות חדשים ונעלים חדשים בכל עת עד שלא לבשתם שמלות בלים ולא הלכתם יחף שיבצקו רגליכם, וכמ"ש (דברים ב) ידע לכתך במדבר וגו' לא חסרת דבר, וא"כ היה יכול לתת לכם לחם גשמי ומה שנתן לכם את המן היה להכניע את החומר ולהגביר הענין הרוחני, וזה עצמו היה הטעם שהוליך אתכם במדבר וכמ"ש חז"ל שלא נתנה תורה אלא לאוכלי מן ואמרו שלכן עכבם במדבר שאם היו נכנסים תיכף לארץ היה כ"א עוסק בכרמו ושדהו לכן עכבם עד שהיתה התורה שמורה בלבם, הרי הקדים ליסר את גופכם ביסורים להכניעו קודם שתכנסו אל הארץ שלא ניתנה להם אלא ע"י יסורים, ועז"א:

והפלה. דָבָר. יאמר על ענין דברים מחוברים כמו הדבר אשר דבר ד' (ירמי' מו יג), גם יאמר על יש כמו זה וכמוהו לא חסרת דבר (דבר' ב ז):

בל ידעתי. לשון ואדעך בשם (שמות ל״ג:י״ז) ידע לכתך (דברים ב׳:ז׳) אני ידעתיך במדבר (הושע י״ג:ה׳):