פרשנות מצטטת על דברים ב:ח

בערבה במקום אחר באותו מדבר שנקרא ערבה וכן הוא אומר בפרשה זו ונעבור וגו׳‎ מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר וגו׳‎ ובאיזה מקום בו באותו שהוא מול סוף הוא מדבר פארן הגדול והנורא שמתחיל מאיתם כדכתיב ויחנו באיתם אשר בקצה המדבר, ובא ומגיע עד ארץ מואב, כדכתיב ונעבור דרך מדבר מואב. וכ״‎כ בפרשת עקב אשר הוליכך ה׳‎ אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר, ומדבר זה הוא שעליו פרש״‎י בפ׳‎ מסעי שקראו יחזקאל מדבר העמים לפי שכמה מקומות יושבות בצדו והוא מדבר שור הוא מדבר איתם הוא מדבר סין הוא מדבר פארן הוא מדבר סיני הוא מדבר קדש הוא מדבר צין הוא מדבר קדמות הוא מדבר מואב שעל שם המקומות שבצדו קוראין לו מדבר פלוני ומדבר פלוני.

וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. שעורו, וילך אל ארץ שעיר כי שם היה מקומו כענין שכתוב למעלה וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, וכן כתיב (בראשית לו) וישב עשו בהר שעיר. וכתב ר' אברהם ז"ל הר שעיר זה הוא קרוב לארץ כנען, שנאמר (דברים ב׳:ח׳) ונעבור מאת אחינו בני עשו היושבים בשעיר. וכתיב (דברים א׳:ב׳) אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר, ואינו הר שעיר הארץ ששוכנים בה עכשו בני אדום, ואין אותה הארץ אלא ארץ יון.

36. וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל וכו'. וכן באגור לר"ש ג'מע¹⁶בסה"י לכבוד גריץ, עמ' 29. ערך אסקפיא בשם תוס' [סוכה] פ"ג. ובילקוט ת"ת כת"י במדבר כ"א, י"ז, ודברים ב', ח': הבאר שהיתה עם ישראל וכו'.
ולא נתבאר כאן לאיזו באר כיוונו. ומסתבר שהכוונה לבאר שמימיה עתידין לצאת מתחת מפתן הבית הנ"ל, והיא הבאר שנבראה בע"ש בין השמשות. ובפרקי דר"א פל"ה:¹⁷לפי הגירסא הנכונה שבמה"ג בראשית כ"ו, י"ט, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תנ"ג. ועיין בנוסח שפרסם ר"מ היגר במאסף חורב ח"י (אלול תש"ח), עמ' 205, ר' עקיבה אומר כל מקום שהיו אבותינו הולכים היתה הבאר מהלכת לפניהם. אברהם חפר בארץ שלשה פעמים ומצא אותה לפניו וכו', ויצחק חפר בארץ ארבעה פעמים ומצא אותה לפניו וכו', וכתיב בירושלים והיה ביום ההוא וכו', היא הבאר שעתידה לעלות בירושלם ולהשקות וכו', יעקב בצאתו מבית אביו, והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע עד הר המוריה וכו'. ועיין גם בב"ר פ"ע, ח', עמ' 805 ואילך. וברור שהיתה מסורת אגדה שהיא הבאר שנבראה בין השמשות,¹⁸אבות פ"ה מ"ו, ספרי דברים פי' שנ"ה, עמ' 418, ובמקבילות שצוינו ע"י הר"א פינקלשטין שם. והיא שנתגלתה להגר, כמפורש בפרקי דר"א פ"ל: ושם נפתחה להם הבאר שנברא בין השמשות, וברש"י פסחים נ"ד א': באר. בארה של מרים, והיא היא, עיין בילמדנו שהביא בילקוט חקת ריש רמז תשס"ד. היא באר של האבות¹⁹בת"י במדבר כ"א, י"ח (הוצ' גינזבורגר, עמ' 268): בירא דחפרו יתה אבהת עלמא, אברהם יצחק ויעקב רברבניא. ועיין בתרגום ירושלמי שם. ועיין במ"ד פי"ט, כ"ו, תנחומא חקת סי' כ"א, הוצ' בובר סי' כ"ח. אבל בילקוט שם רמז תשס"ד: באר חפרוה שרים, ואיזה זה אברהם, כשאמר לו אבימלך וכו'. ועיין מ"ש לעיל בפנים בשם פדקי דר"א פל"ה. היא באר של הגר,²⁰עיין לעיל הע' 18. היא הבאר שבמרה, הוא הצור שברפידים, הוא הסלע שבקדש (עיין מ"ש להלן, שו' 37–38, ד"ה עולה עמהן), היא בארה של מרים שנתגלתה גם בזכותה,²¹עיין להלן סוטה פי"א ה"י, מכילתא ויסע ספ"ה, עמ' 173, ובהערות הרח"ש הורוביץ (וצ"ל שם: ספרי דברים פי' ש"ה), בבבלי תענית ט' א' ובציוני מלטר שם, עמ' 30. היא הבאר שמימיה עתידים להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. ובאר זו היתה מתהלכת עמהם במדבר כל ארבעים שנה,²²וכנראה שאמרו שהיא גם הבאר שמצאו באילים: ושם שתים עשרה עינות מים (שמות ט"ו, כ"ז). ועיין מכילתא ויסע פ"א, סוף עמ' 158 ואילך, מכילתא דרשב"י, עמ' 105. והשוה הלשון של הילמדנו ופרקי דר"א שצוינו לעיל, שו' 10, סד"ה מלמד. אלא שלפעמים היתה נעלמת וחוזרת ומתגלית. ועיין במדרש שהביא בילקוט פקודי רמז תכ"ו ומ"ש רמא"ש בברייתא דמלאכת המשכן, עמ' 97. ופשיטא שאין כל המדרשות שווים, כרגיל באגדה.