אֶֽרֶץ־רְפָאִ֥ים תֵּחָשֵׁ֖ב אַף־הִ֑וא רְפָאִ֤ים יָֽשְׁבוּ־בָהּ֙ לְפָנִ֔ים וְהָֽעַמֹּנִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם זַמְזֻמִּֽים׃
מלבי"ם
ובארבע, ובשנת הארבע עשרה בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו, כי היו מקושרים שיעזור כ"א לחברו נגד המורדים, ויכו את רפאים באשר בצד הדרומי לארץ כנען קרוב לסדום ישבו עמים רבים גבורים, על הארץ שאח"כ ישב שם עוג מלך הבשן ובצדו עמון ובצדו מואב ובצדו שעיר, כמו שתראה שישראל בהליכתן ממערב למזרח על מצר הדרומי לא"י עברו ארץ אדום ומואב ועמון עד עוג, והתיראו המלכים פן יתחברו כולם לעזר למלכי ערי הככר, לכן הכו את כ"א בפ"ע, ועשתרות קרנים הוא היה אח"כ ארץ עוג אשר הוא לבדו נשאר מיתר הרפאים, ר"ל מן המוכים בימי אמרפל, ואת הזוזים שם היו אח"כ ארץ בני עמון כמ"ש (דברים ב׳:כ׳) רפאים ישבו בה והעמונים יקראו להם זמזומים, ואת האימים בשוה קריתים שם היה אח"כ ארץ מואב, שקריתים נחשב בין ערי מואב וכמ"ש האמים לפנים ישבו בה:
גור אריה
הם זמזמים וכו'. שהכתוב מוכח שלא נכתב אלו האומות רק להגיד שגבורים היו אלו המלכים, שהרי נצחו אלו הגבורים, ואפילו הכי נצחם אברהם (רש"י פסוק ט), דאם לא כן מאי בא להגיד לך במה שכבר עשו מלחמה, ואם כן קשיא מהיכא ידעינן שאלו הזוזים היו גבורים – שהכתוב בא לספר גבורות מלחמות המלכים הד' שנצחו אותם, ולפיכך צריך לומר שהם זמזמים שהכתוב אומר בפרשת דברים (ב, כ) שהיו ענקים, ומגיד לך הכתוב שנצחו אותם המלכים הארבע:
נתינה לגר
ועל האימים, אמתני. עי' באור מהרש"ד ז"ל שכתב אף שהכתוב מעיד (דברים ב') שהאומות קראו להם השמות הללו כו' עכ"פ נראה מכוונת הכתוב בהודעת השמות הללו שהוראת מעשיהם בלשונות ההם מסכמת או קרובה להוראתה בלה"ק על ענין החוזק והגבורה" ולכוונה הזאת תרגם אונקלוס ג"כ פה, אף ששמות עצמיים פרטיים הם, ובפרט כי הזוזים הם הזמזומים (שם שם כ') ועי' מה שנכתוב בזה לקמן (ל"ו כ"ד).