פרשנות מצטטת על דברים ב:כא

רש"י ד"ה הזוזים, הם הזמזומים. ע"כ. וראה שפתי חכמים (אות ט), ונראים דבריו, שהרי זו השערה סבירה למדי. אבל קצת קשה לי, מה איכפת לו לרש"י: לזהות זוזים אלה עם הזמזומים שבס' דברים (ב, כ), והרי אין זה מוסיף לנו דבר להבנת פסוקנו. (פ' לך תשנ"א) ור' גור אריה שהכתוב בא לספר גבורת ארבעת המלכים, שאף־על־פי כן לא נמנע אברהם מלצאת לרדוף אחריהם וכדברי רש"י להלן (פס' ה), ולכן הזכיר המלחמות שעשו עם גיבורים ונצחום, והנה על רפאים ואימים למדנו בס' דברים (ב, יא) שהיו גבורים וענקים, אבל "זוזים" לא ידענו גבורתם, אלא שהם זמזומים המתוארים שם (פס' כא) "עם גדול ורב ורם כענקים".

וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו זֶה הַמַּסָּע הָיָה אַחֲרֵי שׁוּב אָחִיו מֵחָרָן וְהֵאָחְזוֹ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כְּמוֹ שֶׁאָמַר כָּאן, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה גַּם אַחֲרֵי מוֹת אֲבִיהֶם. וְהִנֵּה בְּעוֹד אָחִיו בְּחָרָן הָיָה עֵשָׂו בְּשֵׂעִיר כַּכָּתוּב לְמַעְלָה (לב ד), אֲבָל הָעִנְיָן כִּי עֵשָׂו הָלַךְ לְשֵׂעִיר בִּימֵי אַלּוּפֵי הַחֹרִי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וַיְהִי לְשַׂר הוֹלֵךְ עִם ד' מֵאוֹת אִישׁ, וּבָנָיו וּבֵיתוֹ הָיוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׁם אֲחֻזָּה בְּמָקוֹם אֶחָד בַּמִּישׁוֹר, לֹא בְּהַר שֵׂעִיר, עַל כֵּן יִחֵס לוֹ "אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם". וְאַחֲרֵי שֶׁחָזַר אָחִיו לְאֶרֶץ כְּנַעַן פָּנָה לוֹ מִפָּנָיו, כִּי יָדַע שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן נַחֲלַת אָחִיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ אָבִיו בְּבִרְכָתוֹ, וְלָקַח בָּנָיו וְכָל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ עַם רַב, וְהָלַךְ לְשֵׂעִיר לְהִתְיַשֵּׁב שָׁם, וְאָז נִלְחַם בִּבְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי אוּלַי פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא הָיוּ נוֹתְנִים אוֹתוֹ לָבֹא בִּגְבוּלָם בְּהַר שֵׂעִיר שֶׁהָיוּ שָׁם הַמִּבְצָרִים, אֶלָּא שֶׁיֵּשֵׁב בִּשְׂדֵה אֱדוֹם בִּמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן, "וַיַּשְׁמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם", כָּאָמוּר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ב כא). וּלְכָךְ יֹאמַר שָׁם (ב ה) "כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר":

כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל וגו' ענין הכתוב שבא להגיד כי עוג זה נקרא מלך האמורי בעבור כי מלך עליהם אבל הוא עצמו מן הרפאים הוא ולהגיד על גבהו וגודלו כי היו הרפאים עם גדול ורם כענקים אמר כי ערשו ערש ברזל לא יסבול אותו ערש עצים כשאר בני אדם והוא בעיר רבה שהיתה עיר מושבו וכאשר השמידו בני עמון את הרפאים כאשר נזכר למעלה (ב כא) ונלכדה עירו ניצל הוא לבדו מידם וזהו שנאמר כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים והנה נשארה מטתו שמה ברבה אשר היא עתה לבני עמון והעמונים קיימו אותה לעדות כי השמידו עם גדול ורם והאיש הגבור אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים לכדו ממנו מלכותו וזה טעם הנה כלומר הנה העדות קיימת שהיא ערש ברזל וארוכה ורחבה מאד וקיימת היא ברבת בני עמון כי ערשו אשר בעשתרות היתה לשלל ואבדה: