פרשנות מצטטת על דברים ב:לב

סמך פרשה זו כו'. תימה על רש"י שהביא מדרש זה. ואע"פ שאינו מביא בפירושו מדרש הסמיכות, אלא במקום שהפרשיות נכתבים שלא על סדר, אבל הכא הוא בהכרח שתסמוך זו לזו להיותן שניהן במקום אחד. [רא"ם]: דקשה לרש"י, דהוה ליה למימר ויצא עמלק וכו' כדכתיב ויצא סיחון לקראתינו לכך דרשו כי הפרשה הזאת סמוכה למעלה עד ובא הכלב וכו' כי הם אמרו היש ה' בקרבנו ולכך ויבא עמלק. [גור אריה]: לפי מה שכתבתי כמה פעמים, דהרב לא מיירי בסמיכות הכתובים אלא בסמיכות יתור לשון, אתי שפיר. דהכי קשה לרש"י, דמלת ברפידים הוא מיותר, דהא לעיל (פסוק א) כתיב ויחנו ברפידים, ובפרשת יתרו (להלן יט, ב) כתיב ויסעו מרפידים, ממילא כל הסיפור דביני וביני היה מרפידים. אלא לכך נכתב ברפידים, לומר לך שמעשה רפידים גרם ויבא עמלק. ולכן אמר הרב שסמך פרשה זו למקרא זה, ולא אמר לפרשה זו, היינו שתירוץ הסמיכות הוא על זה הפסוק לבד. [נחלת יעקב]:

סמך פרשה זו כו'. מקשים (רא"ם) על דברי רז"ל דהרי כאן מקומו של כתוב, דהרי ברפידים היו (פסוק א), וכתיב "וילחם עם ישראל ברפידים", ולאיזה מקום יסמוך, ואני אומר כי דברי חכמים נכונים, כי הם ז"ל דקדקו בכתוב "ויבא עמלק", והוי ליה למכתב 'ויצא עמלק' כדכתיב (דברים ב, לב) "ויצא סיחון", "ויצא אדום" (במדבר כ, כ), ובכל מלחמה שייך לומר כך, ולמה כתיב "ויבא עמלק", ולכך דרשו כי הפרשה הזאת סמוכה למעלה וכו' עד ובא הכלב ונשכו, לכך אמר "ויבא עמלק", כי הם אמרו (פסוק ז) "היש ה' בקרבנו", ולכך "ויבא עמלק" עליהם. והמדקדק בדברי חכמים ימצא כי לא דבר ריק הוא, רק ממנו:

ויאסוף סיחן וגו׳. ובעוג כתיב בסמוך ויצא עוג וגו׳ עי׳ בספר דברים ב׳ ל״ב ל״ג מש״כ בזה השנוי: