פרשנות מצטטת על דברים ג:יח

"ואל בני ישראל תדבר לאמר, קחו שעיר עזים" וגו'. לא ברור לי מהו דיבור זה אל בני ישראל: (א) מיהי נציגותם, שהרי אין זה עניין לעם כולו? (ב) לשם מה דיבור זה בא, והרי כל כולו של קיום צו זה הוא בידי אהרן ובניו? ברמב"ן על אתר יש שלושה פירושים באשר לשאלה מיהו המצוּוה לדבר אל בני ישראל, ובתשובתו הראשונה מיושבות השאלות. והרי שלושת פירושיו של רמב"ן: (א) אהרן נצטווה לדבר אל בני ישראל בשם ה' ולהקריב הקרבנות, כדי שיגדל בעיני העם. נמצא שמטרת דיבור זה היתה לרומם את מעמדו של אהרן בקרב העם. (ב) והנכון שטעמו: "ואל בני ישראל תדבר" אתה והזקנים הנזכרים. כי לכך קראם שידברו לישראל, כדרך: "ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו" (שמות יב, כא). (ג) משה אמר לכל אחד מהזקנים, וכאילו היה כתוב: ויאמר אל אהרן קח לך וגו', ואל הזקנים אמר, ואל בני ישראל תדבר לאמר, כי דרכו של אדם המדבר אל הרבים לומר לכל אחד את הציווי הנוגע אליו מבלי לציין למי הציווי אמור, ובלשונו של רמב"ן: כי המדבר לרבים יאמר סתם לכל אחד מצוותו, כדרך "ואצו אתכם בעת ההיא לאמר וגו' חלוצים תעברו" (דברים ג, יח), וכן רבים במשנה תורה. ע"כ. וקשה לי, והרי שם אין זה לשון יחיד כמו בפסוקנו, ומהו אפוא הדמיון? (פ' שמיני תשנ"ט)

וטעם ואל בני ישראל תדבר לאמר שיאמר להם אהרן כן כי רצה שיהיה אהרן המצווה בשם ה' והוא המקריב הקרבנות לגדלו בעיני העם והנכון שטעמו ואל בני ישראל תדבר אתה והזקנים הנזכרים כי לכך קראם שידברו לישראל כדרך ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו (שמות יב כא) או אמר לכל אחד מן הזקנים ואל בני ישראל תדבר ושיעור הפרשה ויאמר אל אהרן קח לך ואל הזקנים אמר ואל בני ישראל תדבר לאמר כי המדבר לרבים יאמר סתם לכל אחד מצותו כדרך ואצו אתכם בעת ההיא לאמר וגו' חלוצים תעברו (דברים ג יח) וכן רבים במשנה תורה ור"א אמר (אבן עזרא על ויקרא ט׳:ו׳) (אבן עזרא על ויקרא ט׳:ו׳) כי טעם ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו (שם) שכבר אמר להם משה זה הדבר ואם כן יתכן שיהיה שיעור הפסוקים האלה כך קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' אותי תעשו וירא אליכם כבוד ה' ויאמר אל אהרן קח לך עגל וגו' ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו לכם שעיר עזים והנה קצר בתחילה ופירש בסוף ואיננו נכון אבל אחר שהזכיר להם הקרבנות ויקחו את אשר צוה משה חזר ואמר להם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו שיקריבו הקרבנות על הסדר שיצום ואחר כך יראה להם הכבוד ובעבור שאמר כי היום ה' נראה אליכם חזר ואמר שיראה להם בכבודו והנה הקרבנות האלו לא הוזכרו בפרשת וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי (שמות כט א) כי שם לא צוה רק על המלואים ובשבעת הימים וקרבנותיהם מלאו ימי מלואיהם כי עתה ביום השמיני הם עצמם יקריבו הקרבנות והנה הקרבנות הללו כחנוכה להם כענין מנחת חביתים לדורות ביום המשח אותו (לעיל ו יג יד) ויתכן כי לכפר על מעשה העגל הוסיף להם עתה הקרבנות הללו כי כאשר צוה וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם עדיין לא נעשה העגל כאשר פירשתי (שם ח ב) לכך לא הזכירם שם ולא כדברי רש"י שאמר שם (שמות כט א) כי הפר לכפר על מעשה העגל אבל היו הפרים ההם לחטא על המזבח ועל אהרן ועל בניו ולקדש אותם והעגל הזה ביום השמיני לכפר על מעשה העגל והנה קרבן אהרן כקרבנו ביום הכפורים בשוה וחטאת העם כחטאתם ביום הכפורים שעיר עזים אחד לחטאת וכך אמר בתוספתא של פרשת מלואים בת"כ (שמיני מלואים ד) שהעגל הזה לכפר על מעשה העגל ודרשו וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן אלא אמר להם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף יש בידכם בתחילה שנאמר (בראשית לז לא) וישחטו שעיר עזים ויש בידכם בסוף שנאמר (שמות לב ח) עשו להם עגל מסכה יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר יבא עגל ויכפר על מעשה עגל ונראה כי בעבור היות טעם החטאת של אהרן כטעמו ביום הכפורים שרף אותו כאשר ישרף של יום הכפורים אף על פי שהיה זה חטאת חיצונה כי לא פירש משה שיעשה כן ואולי נצטוה בכך והכתוב לא חשש להאריך כי לא יעשה רק מה שיאמר משה ולא יאמר משה רק מה שצוה ה':

החלצו, אמרו רז"ל בארבע לשונות נשתמשו בלשון הזה, ישלוף, ישזיב, יזיין, יניח, ישלוף וחלצה נעלו (דברים כ"ה ט'), ישזיב חלצני ה' (תהלים ק"מ ב'), יזיין חלוצים תעברו (דברים ג' י"ח), יניח ועצמותיך יחליץ (ישעיה נ"ח י"א), האיך מה דאת אמר רצה והחליצנו, והנה לכל הלשונות הללו הוראה משותפת, והיא ענין ההסרה והפרוד, וחלצה נעלו היא הסרתו מעל הרגל, וכן נקראות חליפות הבגדים מחלצות, או חליצות, לפי שלובש אלו בהסרת אלו, וכן חלצני ה' הכונה הפרידני מצרה, כענין צדיק מצרה נחלץ (משלי י"א ח'), ועל הגבורים הנבדלים מיתר העם לצאת לצבא יאמר שהם חלוצים, וזה ענין החלצו מאתכם, שיבדלו מהם הגבורים ויהיו על מדין, ואולי הושאל אח"כ שם חלצים על המתנים, ששם יחגרו ויאזרו חלוצי הצבא כמו אזור נא כגבר חלציך (איוב ל"ח ג'):

לפני בני ישראל. בְּרָאשֵׁי גְּיָסוֹת, מִתּוֹךְ שֶׁגִּבּוֹרִים הָיוּ, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בְּגָד (דברים ל"ג) "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד"; וְאַף מֹשֶׁה חָזַר וּפֵרֵשׁ לָהֶם בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים (דברים ג') "וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא וְגוֹ' חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל", וּבִירִיחוֹ כְּתִיב (יהושע ו') "וְהֶחָלוּץ עוֹבֵר (הֹלֵךְ) לִפְנֵיהֶם" — זֶה רְאוּבֵן וְגָד שֶׁקִּיְּמוּ תְנָאָם: