פרשנות מצטטת על דברים ג:כח

אין צו אלא זירוז מיד ולדורות. בתורת כהנים, ומייתי לה בפרק קמא דקדושין (כט.), ושם יליף ליה זירוז – דכתיב (דברים ג, כח) "צו את יהושע וחזקהו", מיד ולדורות – דכתיב (ר' במדבר טו, כג) "מיום אשר ציוה ה' והלאה לדורותיכם", למדנו מיד ולדורות. ואין להקשות, דילמא דוקא התם דגלי לך קרא דהוא מיד ולדורות, אבל בעלמא לא, דהכי קאמר, מאי לשון "צו" דכתיב בכל מקום, ואמר דהוי לשון זירוז מיד ולדורות, ומייתי ראיה דמצינו אצל "צו" זירוז, דכתיב "צו את יהושע וחזקהו", וזהו זירוז. ואם כן יש עלינו לומר שלשון "צו" דכתיב בכל מקום הוא לשון זירוז. מיד ולדורות – דכתיב "מיום אשר ציוה ה' וגו'", וכך יש לפרש לשון "צו" בכל מקום, כיון דלא ידענו מה לשון "צו", ומצאנו דלשון "צו" בא בענין זה, יש ללמוד הלשון שהוא סתום מן המפורש (יומא נט ע"ב):
ובראש פרשת ויקרא איתא בתורת כהנים מבנין אב משני כתובים, לא הרי פרשת נרות כפרשת שלוח טמאים, ולא פרשת שלוח טמאים כפרשת הנרות, הצד השוה שבהן שכן ב"צו" ומיד ולדורות, אף כל דבר שהוא בצואה – הוא מיד ולדורות. והא דיליף בתורת כהנים מבנין אב, התם לא בעי למילף זירוז, ולפיכך מייתי ליה במה הצד מיד ולדורות, ואין צריך שום קרא. אבל בברייתא (קידושין כט.) בעי למילף זירוז, יליף ליה מקראי. לכך הוצרך בתורת כהנים ללמוד משני מקראות לא ראי זה כראי זה. ומחדא ליכא למילף, דשלוח טמאים יש בו כרת. ומפרשת נרות נמי ליכא למילף, דמה לנרות דהוא עבודה באהל מועד. ורבינו ישעיה מפרש דמה לנרות דבעי כהונה (שמות כז, כא). ולפי זה נוכל למילף "צו" דהכא דהוא מיד ולדורות מנרות בלחוד, דגם עולה בעי כהונה:

ולדורות. מדכתיב צו את יהושע וחזקהו ואמצהו, זהו זירוז. ולדורות כתיב בפרשת אמור צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן וגו', מערב עד בוקר לפני י"י תמיד חקת עולם לדורותיכם, הרי לדורות. מיד כתיב בפרשת בהעלותך, ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צוה י"י וגו', וזהו מיד:

אמר רבי שמעון ביותר וכו'. ואם תאמר, הרי כאן אין חסרון כיס לכהן שיאמר לשון "צו", ויש לומר, דשפיר איכא חסרון כיס, משום דהיה העבודה מוטל על הכהן, והיה בשביל זה מבטל ממלאכתו. ולא חסרון כיס גמור בעינן, אלא כל היכי שיהיה גורם לו חסרון בממון קאמר שהוא חסרון כיס. ובתחלת ספרי (במדבר ה, ב) אמר רבי שמעון אין "צו" אלא חסרון כיס, "צו את בני ישראל ויקחו אליך" (להלן כד, ב), "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה וכו'" (במדבר ה, ב), עד חוץ מן אחד "כי אתם באים אל ארץ כנען" (במדבר לד, ב) שנאמר לענין זירוז חילוק הארץ. והרי אין "וישלחו מן המחנה" חסרון כיס, אלא דזה נקרא חסרון כיס שלא היה בביתו לעשות מלאכתו, [הכא נמי] נקרא זה חסרון כיס מה שהיה צריך הכהן לבטל מלאכתו לעשות העולה. והא דכתיב (דברים ג, כח) "צו את יהושע וחזקהו ואמצהו", חסרון דגופא (ד)טפי צריך זירוז, שירא במלחמה:

קֻם לָךְ קָם לָךְ כְּתִיב, עָמַד לְךָ מַה שֶּׁהִתְפַּלַּלְתָּ לְפָנַי וְהִזְכַּרְתָּ. דָּבָר אַחֵר: עָמַדְתָּ לְךָ בַּמַּחֲנֶה וְלֹא יָצָאתָ עִמָּהֶם, וַאֲנִי אָמַרְתִּי: (במדבר כז יז), אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם, (דברים לא כג): כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמְּךָ: (שם ג כח), כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אִם תֵּלֵךְ אַתָּה לִפְנֵיהֶם יַצְלִיחוּ, וְאִם לָאו לֹא יַצְלִיחוּ. דָּבָר אַחֵר: קֻם לָךְ בִּשְׁבִילְךָ זֹאת לָהֶם, לֹא אָמַרְתִּי לְךָ לְהַקְדִּישׁ שְׁלַל הָעִיר.