פרשנות מצטטת על דברים ד:טז

עיקר הצווי בעכו"ם שלא לעבוד אחד מכל הברואים לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבע יסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן אע"פ שעובד יודע שה' הוא האלוקים והוא עובד הנברא הזה ע"ד אנוש ואנשי דורו תחילה ה"ז עובד עכו"ם, וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה פן תשא עיניך השמימה וכו' אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים, כלומר שמא תשוט בעין לבך ותראה שאלו הן המנהיגים את העולם שחלק ה' אותם לכל העולם להיות חיים ואינם נפסדים כמנהגו של עולם ותאמר שראוי להשתחוות להן ולעובדן ובענין הזה צוה ואמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא. נאמר כי עיקר הצווי שהצריכה התורה להזהיר הוא מע"ז כטעות אנוש ודורו המצוי ונוח לטעות מלחשוב כי המה אלהות בעצמם טעות המון אחרי זה, והתורה פירשה ביותר עבודת הצב"א, בפן תשא עיניך השמימה וכו' הקל לטעות כ"כ ביותר מעבודת שאר הנבראים, ואשר סיים רבינו באשר חלק ה' אלוקיך וכו' שחלק ה' אותם לכל העולם להיות חיים ואינם נפסדים וכו' זה צריך להארה, ונראה כונתו, כי דבר אשר לכל העמים בשוה וקיום העולם אין בלעדו, ולכן הוא בלתי נפסד כי בהפסדו תאבד העולם מלהיות קיים, לא כן בדברים מיופי והדר התבל ומלואה וכיו"ב אשר במציאתם בלתי תלוי קיום העולם אינו בכל העולם בשוה ולא לכל העמים בשוה ואינם לעולם כי באבודו יתקיים הארץ כמו שאר הארץ בקיומו והיותו בלעדו, ולכן נכלל באשר חלק לכל העמים וכו' על השמש וירח וכו' כי המה בלתי נפסדים וקיימים, כמ"ש כי המוכרח לקיום העולם לכל העמים והוא קיים תמיד, ועבור כי המה בלתי נפסדי' הטעות מצוי לעבדם ולכבדם ולהשתחוות לפניהם כי נראה יתרונם משאר צאצאי התבל החולפים ועוברים והמה חיים וקיימים, ועבור כי המה כמו כן כמנהיגי העולם זה המביא לטעות, ואזהרה ע"ז מהתורה מיוחדת באלה. ומקרא קודש הנאמר ואתחנן ד' "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וכו' פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל וכו' ופן תשא וכו' אשר חלק ה' אותם לכל העמים תחת כל השמים, הנה אף אחרי כי עמדו רגליהם על הר סיני וראו עין בעין כבוד ה' בלי תמונה וגשם ולרואי מחזה שדי הצריכה התורה להזהיר כי לא יעשו פסל ומסיכה, הן זה כי אף ליודעי ה' יתעלה האזהרה זאת למען לא יטעו כאנוש ודורו אשר הכירו ה' ועשו ככה, ואח"ז נאמר ופן תשא וכו' לכבד אלה אשר קיומם התמידית יבוא לטעות והן מקראי קודש הנאמרים כדברי רבינו ז"ל.

הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד. פסולין למזבח. דאמר קרא (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם מום בם, ותניא, כל מקום שנאמר משחתם אינו אלא ערוה ועבודה זרה. ערוה, דכתיב (בראשית ו׳:י״ב) כי השחית כל בשר את דרכו. עבודה זרה, דכתיב (דבריפ ד׳) פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל. ורובע ונרבע דתנן במתניתין, כגון דרובע או נרבע על פי עד אחד או על פי הבעלים, דאינה נסקלת בכך אבל פסולות הן לקרבן:

כתבונם. כמו כתבניתם והוא ענין דמות כמו תבגית (דברים ד):

ותשחת. לְשׁוֹן עֶרְוָה וַעֲ"זָ (סנה' נ"ז) כְּמוֹ פֶּן תַּשְׁחִתוּן (דב' ד'), כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר וְגוֹ':