פרשנות מצטטת על דברים ד:כג

ולשון וכל תמונה שום תמונה כמו לא תעשה כל מלאכה שום מלאכה, או ירמוז וכל תמונה לתמונה הנקראת כל, יאמר לא תעשה לך פסל ולא כל שהיא תמונה. אשר בשמים ממעל, וכן כתוב באזהרה (דברים ד׳:כ״ג) ועשיתם לכם פסל תמונת כל.
אשר בשמים ממעל, יזהיר שלא יעשה צורת המלאכים ושאר התמונות הקדושות שהם למעלה בשמים כגון האופנים והשרפים וחיות הקדש.
ואשר בארץ מתחת, שלא יעשה צורת אדם ולא צורת בהמה חיה ועוף שהם למטה בארץ.
ואשר במים מתחת לארץ, שלא יעשה צורת השדים שבתהום ולמדך הכתוב בזה שארץ עומדת על המים, וע"כ אמר ואשר במים מתחת לארץ וכן הכתוב מעיד (תהילים קל״ו:ו׳) לרוקע הארץ על המים. ומן הידוע כי השדים לג' חלקים נחלקים, יש מהם שוכנים באויר בגלגלי היסודות והם המחלימים את האדם בלילה, ויש מהם שוכנים בקרבנו והם המחטיאים האדם, ויש מהם שוכנים בתהומות ים ואלמלא נתנה להם רשות לעלות היו מחריבים את העולם. ודרשו רז"ל אשר בשמים, לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות. ממעל, לרבות מלאכי השרת. ואשר בארץ, לרבות אדם ובהמה וחיה ועוף. מתחת, לרבות שקצים ורמשים. ואשר במים, לרבות דגי הים. מתחת לארץ, לרבות השדים, וכן אמרו רז"ל מתחת לארץ לרבות הבוביא.

עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום במדבר שנא' וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. הראשון שאמרו (שמות י"ד) המבלי אין קברים במצרים. השני (שמות ט"ו כ"ד) וילנו העם על משה לאמר מה נשתה ונעשה נס שצוה הקב"ה למשה להשליך עץ במים המרים כמו שנא' (שמות שם) ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ ואמרו במסכת פסחים שאותו העץ הרדופני היה שהוא מר השליך מר במר והפך למתוק (אמר המעתיק לא מצאתי זה בפסחים כי אם ברש"י בפסחים דף ל"ט בשם המכילתא פ' בשלח, והתוס' שם דף ל"ו מביא בשם המכילתא שזה העץ היה זית ובאמת שני דעות הם במכילתא יעו"ש) .השלישי במדבר סין אשר שאלו לחם שנא' (שמות ט"ז ג') בשבתנו על סיר הבשר. הרביעי (שמות י"ז ז') היש ה' בקרבנו אם אין. משל לאדם שמוליך בנו על כתפו והיה בן דעת ואומר ראיתם אבא. מה עשה אביו השליכו מעל כתפו. כך הקב"ה היה נושא אותם על כנפי נשרים שואלים היש ה' בקרבנו מה עשה הביא עליהם עמלק. החמישי שהותירו מן המן. הששי ברפידים לא היה מים לעדה (אמר המעתיק לא יכלתי להבין זה כי כבר מנה אותו בנסיון רביעי וגם צ"ע בכל מנינו בזה ועיין בערכין דף ט"ז). השביעי בחורב במעשה העגל שנא' (שמות ל"ב א') ויקהל העם על אהרן וגו'. השמיני (במדבר י"א א') ויהי העם כמתאננים רע באזני ה'. והביא עליהם אש ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה (דברים ד' כ"ג) כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא. התשיעי בקברות התאוה כשאמרו (במדבר י"א ד') מי יאכלנו בשר וכי לא היה להם בשר והלא בכל עת ועת היה להם שלו כמו שנאמר (שמות ט"ז ח') בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבע. וכמו שלא פסק המן לא פסק השלו אלא שבקשו בשר בערב לשבוע כמו שהיה להם הלחם ועל זה אמר משה רבינו ע"ה (במדבר י"א כ"ב) הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם וגו' אמר משה רבינו ע"ה לפני הקב"ה בשר הרבה יש להם בקשתם מרוע לבבם היא. וכי עם קשה עורף הוא גם כי תתן להם עוד רב יאמרו בלי די הצאן ובקר ישחט להם ולא ישבעו פיהם. אמר לו הקב"ה היד ה' תקצר אני אתן בשר עד שיתרצו ולא יהיה להם פתחון פה לומר לא שבענו והוסיף והביא להם מן השלו הרבה עד מאד וישטחו להם שטוח והממעיט אסף עשרה חמרים ולא יכלו לאכלו. כך הוא פשט הפסוק נמצאת אומר כי לא חטא משה בדבריו. ורבותינו שבתלמוד (יומא עה.) לא דרשו כן. והעשירי במדבר פארן ששלחו המרגלים ושם נאמר (במדבר י"ד כ"ב) וינסו אתי זה עשר פעמים:

וָאֲצַוֶּה אֶת שׁוֹפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. מַהוּ ״לֵאמֹר״? לְמִי יֹאמְרוּ הַשּׁוֹפְטִים זֶה? וּ״בָעֵת הַהִיא״ מְיֻתָּר לְגַמְרֵי. וְנִרְאֶה שֶׁהִזְהִירָם עַל עִנּוּי הַדִּין אֶלָּא ״בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר״, בְּאוֹתוֹ עֵת שֶׁבָּרוּר לַדַּיָּן לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה מִיָּד יֹאמַר: פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי, פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב. וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י מִכָּאן הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, אוּלַי גַּם רַשִׁ״י סוֹבֵר שֶׁמַּשְׁמָעוּתוֹ לְהַזְהִיר עַל עִנּוּי הַדִּין, וּמִכָּל מָקוֹם לְמֵדִין מִזֶּה גַּם לִהְיוֹת מָתוּן בַּדִּין, דְּאִם לֹא כֵן לִשְׁתּוֹק קְרָא מִנֵּיהּ, אַטוּ בְּרַשִּׁיעֵי עָסְקִינַן הַמְעַנִּים אֶת הַדִּין בְּחִנָּם? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכָּל דַּיָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן בַּדִּין, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁעַל יְדֵי זֶה יָבֹא לִידֵי עִנּוּי הַדִּין וְיִשְׁהֶה יוֹתֵר מִן הָרָאוּי. עַל כֵּן אָמַר: ״בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר״. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁדַּעַת רַשִׁ״י לְפָרֵשׁ ״וָאֲצַוֶּה״ דּוּגְמַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (ד כג): ״וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, צִוְּךָ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת. וְיִהְיֶה ״צִוְּךָ״ לְשׁוֹן אַזְהָרָה, שֶׁהִזְהִירְךָ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת. כָּךְ ״וָאֲצַוֶּה אֶת שׁוֹפְטֵיכֶם״ הוּא לְשׁוֹן אַזְהָרָה, רְצוֹנוֹ לוֹמַר הִזְהַרְתִּיךָ עַל ״בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר״, שֶׁלֹּא יַחְתּוֹךְ הַדִּין מְהֵרָה בָּעֵת הַהִיא אֶלָּא יִהְיֶה מָתוּן בַּדִּין. וְהוּא עִנְיָן נָכוֹן מִצַּד הַלָּשׁוֹן.