פרשנות מצטטת על דברים ד:מא

אלה הדברי' וגו' עד באר את התורה הזאת למה שעייננו בפסוקי' האלה מצאנו ראינו כי הנה אמרו אלה הדברי' אשר דבר משה אין ראוי שנפרשהו על המצות. כי אלה לא יקראו דברי משה. כי הם דברי הקב"ה. כאמרו את הדברי' האלה דבר ה' אל כל קהלכם אבל הדברים אשר דבר משה הם הספורי' והתוכחות הטענות אשר עשה מעצמו הקדמה לביאור המצות. כי משה מעצמו דבר אותם וראתה החכמה האלהית יתברך לצוות שיכתבו על ספר כשאר חלקי התורה. והוא למה שמצינו בפסוק הראשון הזה. עבר הירדן. ובמדבר. ובערבה. וסוף. ופארן. וחצרות. וכלם שמות המקומו' אשר עברו בהם ישראל ראוי שנגזר שתופל ולבן. ודי זהב. הם ג"כ מקומות. עם היות שבמסעות לא נזכרו באותן השמות כי מאשר באו תופל ודי זהב בתוך שמות מקומות ידועים. ראוי שילמד הסתום מן המפורש ויהיו כלם מקומות כדברי הראב"ע ז"ל. ואתה תדע ממה שהבאתי בהקדמת הספר שזה דברי משה אשר מפאת עצמו לעם. ולכן באו בלשון מדבר בעדו. והנה ג"כ באו בתוך דבריו דברים בלשון נסתר כשלישי המדבר. כמו הפסוקים האלה שבאו בהקדמת הספר הזה. אלה הדברי' וגו'. אחד עשר וגו'. ויהי בעשתי עשר וגו'. עד הואיל משה באר את התורה הזאת. שהם עדות התורה האלהית המעידה על דברי משה ועל דברי העם כיתר הדברים שבשאר הספרים שנאמרו ג"כ בלשון נסתר. וכמוהו בפרשת ואתחנן אז יבדיל משה. וזאת הברכה ויתר הפסוקי' שבסוף התורה שכלם הם דברי הגבור'. שאמר למשה כן דרך עדות ואמות מה שהיה:

אז ישיר משה. משפט לה"ק לומר לשון עתיד תחת עבר עם מלת אז אז יבנה שלמה (מ"א יא ז) אז ידבר יהושע (יהושע י יב) אז יבדיל משה (דבר' ד מא) וככה בלשון ישמעאל משה לבדו חבר השירה ולמדוה ישראל ושורר כל אחד ואומר אשירה לה' וכמוהו ויצו משה וזקני ישראל (דבר' כז א) כי המצוה משה לבדו אמרה, וזקני ישראל אמרוה לכל:

רמז. וירא כי אין איש. פירש רבינו אפרים ז"ל בפי' כ"י על התורה וירא כי אין איש אלא נער ולא חש לו וזהו אכן נודע הדבר ס"ת נער עכ"ד. ואפשר לרמוז אכן נודע הדבר ס"ת נער עכ"ד. ואפשר לרמוז אכן נודע הדבר אנ"ה ר"ת אל נקמות ה'. וכבר ידוע שעל הריגת המצרי היה משה רבינו ע"ה בערי מקלט. הגם שנמלך בב"ד של מלאכים וגם שהיה לתקנו כמ"ש רבינו ע"ה בערי מקלט. הגם שנמלך בב"ד של מלאכים וגם שהיה לתקנו כמ"ש רבינו האר"י ז"ל מ"מ לפי ערך גדולת משה רבינו ע"ה אמר לו ה' ושמתי לך מקום אשר ינוס שמ"ה אותיות משה וז"ש ושמתי ל"ך דייקא כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל. והנה משה רבינו ע"ה היה מזיד וזה רמז פרשת ואתחנן אז יבדיל משה וכו' לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת וכו' וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל כלומר זאת התורה דהמקלט לשוגג הוא דוקא לבני ישראל אבל משה רבינו ע"ה גם שהיה מזיד היה במקלט ודו"ק. ומכאן יש לדון למה שנשאל הרב מהר"י חאגי"ז ז"ל בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סימן צ"ח וז"ל ההורג נפש על ידי שם או כישוף מהו. תשובה אפשר דכיון דבדיבורו עביד מעשה הו"ל דומיא דממיר וכזורק חץ להורגו ועליהם נאמר חץ שחוט לשונם עכ"ל. והרב ז"ל אמרה בדרך אפשר לענין מלקות וכיוצא אבל הדבר פשוט דיש לו עונש מן השמים והרי משה רבינו ע"ה היה בעיר מקלט על שהרג המצרי בשם הגם שהרגו בדין למעלת משה רבינו ע"ה ומינה להורג בשם דנענש ודאי ויש לצדד כמה צדדים ואין כאן מקום להאריך*:

ושמתי לך מקום בחייך - רמז לו הקב"ה למשה במתן תורה שיזכה למצוה זו כדכתיב (דברים ד׳:מ״א) אז יבדיל משה שלש ערים בסוף ארבעים שנה: