לָנֻ֨ס שָׁ֜מָּה רוֹצֵ֗חַ אֲשֶׁ֨ר יִרְצַ֤ח אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשׁ֑וֹם וְנָ֗ס אֶל־אַחַ֛ת מִן־הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖ל וָחָֽי׃
תוספות יום טוב
האוהב והשונא. סיומא דדברי ר"י היא. ובגמרא [דף כ"ט] דת"ר והוא לא אויב לו. (במדבר ל"ה) יעידנו. פירש רש"י דהאי והוא אעד קאי. דמעיד שהוא חייב גלות והעד לא אויב לרוצח. דאי ברוצח הא כתיב (דברים ד) והוא לא שונא לו וקראי אחרינא טובא ע"כ. ולא מבקש רעתו. (מבדבר ל"ה) ידיננו. פירש רש"י דסמיך ליה ושפטו העדה. וקאמר ר"י דהאי לא מבקש רעתו אשופטיס קאי. ע"כ. אשכחן שונא. אוהב מנלן. סברא היא. אויב מאי טעמא משום דמרחקא דעתיה אוהב נמי מקרבא דעתיה:
רשב"ם
לא תרצח - כל רציחה - הריגה בחנם היא בכל מקום. מות יומת הרוצח. הרצחת וגם ירשת. צדק ילין בה ועתה מרצחים. אבל הריגה ומיתה יש בחנם כמו: ויהרגהו דקין. ויש בדין כמו: והרגת את האשה. ומה שכתוב: אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, לפי שמדבר בענין רוצח במזיד, לכך הוא אומר: ואם רציחה זו בבלי דעת פטור. זו תשובה שהשבתי לאפיקורסים והודו לי. ואף על פי שיש בספריהם אני אמית ואחיה בלשון לטי"ן של לא תרצח, הם לא דקדקו.
בן יהוידע
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרַב שֶׁגָּלָה מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ (דברים ד, מב). דקדק מהרש"א אמאי לא קאמר הכא מכאן שלא ישנה אדם מן רב שאינו הגון כדנקיט גבי תלמיד שגלה? ומה שתירץ דוחק דודאי לא ימצא חכם כרבי מאיר דלא חש להא אלא תוכו אכל קליפתו זרק (חגיגה טו:).
ונראה לי בס"ד דמה שאמר 'תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ' הם דברי תנא דברייתא ושפיר יש לומר למידין דבר מדברי התנא אבל 'רַב שֶׁגָּלָה מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ' הם דברי רבי יוחנן שהוא אמורא ואין דרך להוציא הוכחות לעניינים מדברי אמורא דאמר מלתא מסברה דנפשיה.
ועוד נראה לי בס"ד דדבר זה דאין לשנות לתלמיד שאינו הגון אתמר בחולין (חולין דף קלג.) משמיה דרב דאמר כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם ועוד אמר כאילו זורק אבן למרקוליס, ואתא רבי זירא למייתי סייעתא לדברי רב מדברי הברייתא וחדוש קא משמע לן בזה לסיועי לרב אך דבר זה שלא ילמד אדם מן רב שאינו הגון אתמר בחגיגה (חגיגה טו:) משמיה דרבי יוחנן עצמו ויליף לה מפסוק כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וכו' (מלאכי ב, ז) ולמאי יצטרך תלמודא למילף מילתא דאמר רבי יוחנן מן דברי רבי יוחנן, הלא אדרבה האי מלתא אמרה רבי יוחנן גופיה ודייק לה מקרא ופשוט.
ועוד נראה לי בס"ד אם יצטרך הרב לגלות אחר תלמידו ודאי גרעון גדול איכא בזה להרב ולהכי שפיר משיא לו עצה טובה שלא ילמד לתלמיד שאינו הגון כדי שלא יתבזה אבל התלמידים גולין ונגררים אחרי רבם למקום שגלה אין זה בזיון וגרעון לתלמידים אלא רבותא וחשיבות להם לרדוף אחר לימוד תורה וכמו שאמר התנא הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה (משנה אבות ד, יד) ולכן לא נקט תלמודא עצה זו לתלמידים.
ונראה לי בס"ד דמה שאמר 'תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ' הם דברי תנא דברייתא ושפיר יש לומר למידין דבר מדברי התנא אבל 'רַב שֶׁגָּלָה מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ' הם דברי רבי יוחנן שהוא אמורא ואין דרך להוציא הוכחות לעניינים מדברי אמורא דאמר מלתא מסברה דנפשיה.
ועוד נראה לי בס"ד דדבר זה דאין לשנות לתלמיד שאינו הגון אתמר בחולין (חולין דף קלג.) משמיה דרב דאמר כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם ועוד אמר כאילו זורק אבן למרקוליס, ואתא רבי זירא למייתי סייעתא לדברי רב מדברי הברייתא וחדוש קא משמע לן בזה לסיועי לרב אך דבר זה שלא ילמד אדם מן רב שאינו הגון אתמר בחגיגה (חגיגה טו:) משמיה דרבי יוחנן עצמו ויליף לה מפסוק כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וכו' (מלאכי ב, ז) ולמאי יצטרך תלמודא למילף מילתא דאמר רבי יוחנן מן דברי רבי יוחנן, הלא אדרבה האי מלתא אמרה רבי יוחנן גופיה ודייק לה מקרא ופשוט.
ועוד נראה לי בס"ד אם יצטרך הרב לגלות אחר תלמידו ודאי גרעון גדול איכא בזה להרב ולהכי שפיר משיא לו עצה טובה שלא ילמד לתלמיד שאינו הגון כדי שלא יתבזה אבל התלמידים גולין ונגררים אחרי רבם למקום שגלה אין זה בזיון וגרעון לתלמידים אלא רבותא וחשיבות להם לרדוף אחר לימוד תורה וכמו שאמר התנא הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה (משנה אבות ד, יד) ולכן לא נקט תלמודא עצה זו לתלמידים.