וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
שד"ל
הספר הזה נמשך אחר שלפניו, וכולל עניני משה עם האומה בסוף ימיו. החלק הראשון (א' א' עד ד' מ') כולל התוכחה שהוכיחם ביאור מה שהיה רגיל להוכיחם קודם לכן: י"א יום מחורב וגו'. השני (ד' מ"א מ"ב מ"ג) כולל מעשה הבדלת שלש ערי מקלט. השלישי (ד' מ"ד עד סוף כ"ח) כולל הזהרותיו ותורתיו (כלומר למודיו והוראתיו) לבני עמו על עיקרי התורה והמצות, והוא הברית אשר כרת עם הבאים אל הארץ דוגמת הברית אשר כרת עם יוצאי מצרים בחורב, והחלק הזה אפשר לקרוא לו משנה תורה (ואעפ"י שאין זה ענין השם הזה בלשון תורה) ועל שמו קראו הספר כלו כן, וכן ביוני Deuteronemion תורה שניה או השנות התורה. הרביעי (כ"ט ול') כולל דבור שני של הזהרות ויעודים שדבר אל העם לחזוק הברית. החמישי ל"א על סוף הספר) כולל פטירתו (congedo) מן העם, ומצות הקהל, לפרסום התורה בכל דור ודור, וצווי (nomina) יהושע ע"י ה' בעמוד ענן (ל"א י"ד וט"ו) וע"י משה בדבור (שם כ"ג), מסירת ספר התורה ואמירת השירה באזני כל העם, וצווי ה' אליו שימות, וברכתו את העם, ומיתתו.
תולדות יצחק
במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב ארז"ל שכל התוכחות האלו משה מפי עצמו אמרן וכן קללות שבספר הזה ועל זה יש ספקות:
הספק הא' שהרי ארז"ל בפרק חלק כל האומר פסוק זה אמרו משה מפי עצמו אין לו חלק לע"ה:
הספק הב' איך אמרו בפרק חלק כן שהרי מצינו פסוקים רבים בתורה שאמרן משה כגון שלח נא ביד תשלח וכל ההפצר שהפציר משה בשליחות השי"ת שילך לפרעה ואדרבה חרה אף ה' בהם וכן מה שאמרו המרגלים לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו. ונוכל להשיב שהכוונה שהרבה פסוקים אמרו אחרי' מלך סיחון ומלך אדום ורבים כן אבל אחר כן אמר הקב"ה למשה כתוב כל הפסוקים שיש מבראשית עד לעיני כל ישראל ולא כתב מפי עצמו כלל ואלו התוכחות מרע"ה אמרן בשעה שהוכיחן אבל אחר כן צוהו הקב"ה לכתוב הכל ויש להקשות על זה אני אראה לך שלא אמר משה מפי עצמו כלל מזה הספר שנא' בסמוך ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש וגו' ועוד יש להקשות שהפסוקים מכחישים זה את זה שאמר בסמוך לזה בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו' ופי' הרמב"ן שרצה משה מעצמו בלא צווי הקב"ה אבל לרש"י שפירש הואיל התחיל אינו קשה. והתשובה לכולן שזה הספר נחלק לג' חלקים והם תוכחות ומצות מחודשות כגון בן סורר ומורה ומצות מבוארות כגון גדילים תעשה לך אף מן הכלאים ועשרת הדברות שאמר בו שמור לקצת דינים. וזאת הפרשה ופרשת ואתחנן הם תוכחות עד מקום שאמר וזאת התורה אשר שם משה וגו' ויש להקשות וכי מה שדיבר עד עתה אינה תורה אלא הכוונה וזאת חלק המצות המבוארות מכאן ואילך וז"ש אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דיבר משה בצאתם ממצרים פי' אע"פ שאמרן לישראל בצאתם ממצרים חזר עתה לאמרם כדי לבארם וחזר אח"כ למצות מחודשות ואמר בפרשת ואתחנן ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום פי' דוקא היום שהם מצות מחודשות ולכן עתה בתחלת הספר אמר כמי שמחבר ספר ומחלק אותו חלקים ואמר אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל וגו' שהם תוכחות כולן כמו שפרש"י מדברי רז"ל ואם מצות מחודשות ויהי בארבעים שנה דיבר משה אל כל ישראל ככל אשר צוה וגו' ואם מצות מבוארות בעבר הירדן בארץ מואב הואיל וגו':
הספק הא' שהרי ארז"ל בפרק חלק כל האומר פסוק זה אמרו משה מפי עצמו אין לו חלק לע"ה:
הספק הב' איך אמרו בפרק חלק כן שהרי מצינו פסוקים רבים בתורה שאמרן משה כגון שלח נא ביד תשלח וכל ההפצר שהפציר משה בשליחות השי"ת שילך לפרעה ואדרבה חרה אף ה' בהם וכן מה שאמרו המרגלים לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו. ונוכל להשיב שהכוונה שהרבה פסוקים אמרו אחרי' מלך סיחון ומלך אדום ורבים כן אבל אחר כן אמר הקב"ה למשה כתוב כל הפסוקים שיש מבראשית עד לעיני כל ישראל ולא כתב מפי עצמו כלל ואלו התוכחות מרע"ה אמרן בשעה שהוכיחן אבל אחר כן צוהו הקב"ה לכתוב הכל ויש להקשות על זה אני אראה לך שלא אמר משה מפי עצמו כלל מזה הספר שנא' בסמוך ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש וגו' ועוד יש להקשות שהפסוקים מכחישים זה את זה שאמר בסמוך לזה בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו' ופי' הרמב"ן שרצה משה מעצמו בלא צווי הקב"ה אבל לרש"י שפירש הואיל התחיל אינו קשה. והתשובה לכולן שזה הספר נחלק לג' חלקים והם תוכחות ומצות מחודשות כגון בן סורר ומורה ומצות מבוארות כגון גדילים תעשה לך אף מן הכלאים ועשרת הדברות שאמר בו שמור לקצת דינים. וזאת הפרשה ופרשת ואתחנן הם תוכחות עד מקום שאמר וזאת התורה אשר שם משה וגו' ויש להקשות וכי מה שדיבר עד עתה אינה תורה אלא הכוונה וזאת חלק המצות המבוארות מכאן ואילך וז"ש אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דיבר משה בצאתם ממצרים פי' אע"פ שאמרן לישראל בצאתם ממצרים חזר עתה לאמרם כדי לבארם וחזר אח"כ למצות מחודשות ואמר בפרשת ואתחנן ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום פי' דוקא היום שהם מצות מחודשות ולכן עתה בתחלת הספר אמר כמי שמחבר ספר ומחלק אותו חלקים ואמר אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל וגו' שהם תוכחות כולן כמו שפרש"י מדברי רז"ל ואם מצות מחודשות ויהי בארבעים שנה דיבר משה אל כל ישראל ככל אשר צוה וגו' ואם מצות מבוארות בעבר הירדן בארץ מואב הואיל וגו':
אבן עזרא הקצר
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כמו וישם לפניהם (למעלה יט ז) וזאת התורה אשר שם משה (דבר' ד מד) בפה או במכתב או בשניהם וקודם שאפרש זאת הפרשה אומר בה כלל שכל מצוה ומשפט בפני עצמו עומד, גם יש כדמות סמך להדבק הפסוקים והעקר שלא יעשה אדם חמס, ויכריח מי שהוא מעט ממנו ביכולת, והחל מהאונס שהוא בגוף להעביד העבד ואח"כ הזכיר האמה, והזכיר מכה איש (פ' יב) בעבור שהוא צריך "וכי יכה איש את עבדו" (פ' כ), והזכיר מכה אביו (פ' טו) ואפילו המקלל להפריש בין המוכים, והזכיר וגונב איש ומכרו (פ' טז) בעבור העבד להפריש בין יהודי ומתיהד כאשר אפרש והזכיר משפט עין תחת עין (פ' כד) להפריש בין עין ישראל לעין עבד והזכיר נגיחת השור להזכיר משפט העבד שימית, והזכיר משפט וכי יפתח איש בור (פ' לג) להפריש בין שור שמת בבור או נגנב וכל זה בעבור ונמכר בגנבתו (למטה כב ב) ואח"כ הזכיר החמס בממון, והחל בשדה ובכרם שהם עיקר, ואח"כ מה שהוציאה הארץ בגדיש וקמה ושומר חנם ושומר שכר והנשאל, ואח"כ הבתולה שיכריחנה כי היא קטנה ע"כ אמר וכי יפתה (למטה כב טו) והזכיר מכשפה אחריה בעבור שיבקש האוהב הנערה דברי כשפים למלאות תאותו, והזכיר הבהמה כי אין לה פה שתצעק ויושיעוה השומעים מיד השוכב והזכיר זובח לאלהים (שם פ' יט) בעבור הבתולה, כטעם לזנות אל בנות מואב וגו' וישתחוו לאלהיהן (במד' כה, א ב) ואח"כ הזכיר גר תושב כי אין עוזר לו גם אחריו כל אלמנה ויתום (שם פ' כא) גם העני הלוה וכתיב, ועבד לוה לאיש מלוה (משלי כב ז) ואחר כל אלה הזכיר החמס שיוכל אדם לעשות בסתר, כמו אלהים לא תקלל (למטה כב כז), כי יפחד בגלוי ושלא יאחר תת חלב התירוש והיצהר וכן בכור בנים ובכור בהמה ולא יאכיל טרפה ליהודי, ע"כ כתוב לא תאכלו (שם פ' ל) בלשון רבים, ולא ישא שמע שוא (למטה כג א) כי הוא חמס בסתר וכן לא תהיה אחרי רבים (שם פ' ב), ודל, אפילו אם הוא דל, ופגיעת התועה והרובץ, ולא תטה (שם פ' ו) עם הדיין ידבר, כי יוכל להטות הדין בסתר, גם עמו ידבר מדבר שקר תרחק (שם פ' ז), וכן ושחד לא תקח (שם פ' ח) וגר לא תלחץ (שם פ' ט) ועוד אפרשנו היטב, וטעם הזכיר שנת השמיטה, בעבור ואכלו אביוני עמך (שם פ' יא) וטעם ששת ימים, בעבור וינפש בן אמתך והגר (שם פ' יב) ואמר אח"כ ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו (שם פ' יג), והעקר הדבור השני, וטעם שלש רגלים (שם פ' יד) להתקבץ כל ישראל לעבודת השם, ובשמרם חג המצות (שם פ' טו) יזכרו הדבור הראשון ולא יעבדו ע"ז על כן שב להזכיר הפסח לא תשחט על חמץ (למטה לד כה) ובעבור שהזכיר שהם חייבים לבא שלש פעמים ויביאו ראיון הזכיר גם הבכורים ובעבור גדול הגדיים בזמן הבאת הבכורים, הזכיר לא תבשל גדי (למטה כג יט) ועוד אבארנהו: