אֵ֚לֶּה הָֽעֵדֹ֔ת וְהַֽחֻקִּ֖ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃
רשב"ם
אלה הדברים - לפי פשוטו: כל הנזכרים בפסוק זה מקומות הן, כמו שמצינו שרגילים הפסוקים לתת סימן בתוך סימן אל המקומות שהוא רוצה לפרש היכן. בלך לך: מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם. [בפרשת בשלח]: וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון. בס' שופטים: הנה חג לה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה. וכ"ש שצריך לפרש היכן נאמרו המצות, כמו שכתוב: וידבר ה' אל משה בהר סיני. בארץ מצרים: החדש הזה. וידבר ה' אל משה בהר סיני. בערבות מואב. אף כאן עושה סימן בתוך סימן, וכן הוא אומר וחוזר ושונה דבר זה, כשבא משה לפרש את המצות: אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דבר משה וגו'. בעבר הירדן בגיא מול בית פעור בארץ סיחון מלך האמורי הואיל משה וגו'.
מגלה עמוקות
או אמר במחזה בלשון תרגום לפי שאברהם הי' קדמאה לגרים שתיקן כל הנפשות של גרים עד סוף כל הדורות וידוע שהגרים הם בסוד קליפת נגה שהיא נקראת תרגום בסוד שנים מקרא ואחד תרגום שמתקנין בע"ש קליפת נוגה דשרי בחבורא ומסיים בפרודא. ז"ש (בראשית יג) הפרד נא מעלי שאמר אברהם ללוט שהיתה יניקתו מקלופת נוגה שמסיים בפרודא "נא נוטריקון נוגה ארמית לכן נקרא אברהם אב המון גוים נתתיך ר"ת אב נוגה שהוא אב שתיקן נוגה בכל הגרים וגילה הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך בסוד קליפות נוגה שניתקנה בימי יון כ"ש בהתחלת החכמה בסוד מלך עוזר ומושיע ומגן ז"ש אנכי מנן לך לך דייקא שבברכה דילך שהיא ברכת מנן אברהם שם נתקנה קליפת נוגה שנקראת מחזה שהיא סוד תרגם והוא סוד ויפל "תרדמה על אברם שהוא בגי' תרגום ויהי השמש לבא שהוא סוד ע"ש בין השמשות שאז קליפות נגה עולה למעלה והוא סוד העיט על הפגרים והנה תנור אש הוא סוד שלהובתא דנחתא מתחות כורסיא בסוד (תהלים צב) בפרוח רשעים כמו עשב לפי שאברהם הוא תיקון של א"ה והוא גרם קליפת נוגה נכנסה כולה בטומאה בתרדמה שלו אבל אברהם בתרדמה שלו תיקן מזה הראה לו הקב"ה בענין הקרבנות שאז באותו פרק ג"כ קליפת נוגה עולה למעלה בסוד (ויקרא א) זאת תורת העולה היא העולה קרי על הקרבן הוא העולה כתיב שבאותו הפרק אדם ר"ע בליעל רוצה ג"כ לעלות עמה ונפקא שלהובותא דאשא מתחות כורסיא. גם רמז בענין קרבנות ד' קליפות שראה יחזקאל כל אחת היא משולשת בסוד (שמות יד) ושלישים על כלו עגלה משולשת לקבל רוח סערה איל משולש לקבל ענן גדול עז משולש לקבל (יחזקאל א) אש מתלקחת ותור וגוזל לקבל קליפת נוגה וקרא אותו תור שהוא עוף טהור כשזוכין ישראל אזי הוא טהור וראוי להקרבה להיכל המלך ואם אינן זוכין אזי הוא תור סוד גוזל סממות בידה תחפש שהוא גוזל השפע מישראל ונכנס כולו בטומאה בסוד טיקלא שהיא דמעת העשוקים אשר (איכה א) אין לה מנחם וכן אימה חשיכה גדולה נפלה רמז על ד' קליפת אלו מלמטה למעלה כנגד קליפת נוגה אומר נופלת שכן היא עולה ויורד בסוד נחשא דפרח באוירה כשישראל זוכין היא בעליה כשאינן זוכין היא בירידה שנופלת בקליפה ומזה הטעם אמר ידוע תדע ידוע שאני מפזרם בסוד פזר לרשעים רע לעולם תדע שאני מכנסם לעלות למעלה במקום קדוש שהוא עולם החבור. כי גר יהיה זרעך שעיקר ירידתן לארץ מצרים לתקן קליפות נוגה ולהעלות נשמות של גרים לכן ארבע מאות שנה לקביל ד' קליפין כל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הרי ת'.. גם לפי שאברהם הוא תיקון של א"ה שקלקל בע"ז וגרם ת' של מות שנכנסה בתיבת (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ שהוא סוד אות ת' נכנסה באותיות אור עד שבו אברהם. ואמרינן בגמרא מסכת ע"ז של אברהם אבינו ת' פרקים הוה לפי שמדת אברהם הוא חסד שהוא שם של ע"ב שיוצא מן חכמה עילאה אברהם הוא אב בחכמה יש בשם של ע"ב שבחכמה במלוי יודין כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י ד' יודין כל אחד כלולה מי' הרי ת' עלמין דכסיפין והוא סוד (שם כג) ארבע מאות שקל כסף ששקל אברהם לעפרון שהוא רע עין לקביל ת' בתי דינין דכסיפין דיליה ז"ש (שם) בכסף מלא יתננה לי כסף דייקא שהוא חסד שבא ממילוי חסד שהוא שם של ע"ב ז"ש (שם) ותמת שרה בקרית ארבע שרה שהיא היתה גלגול חוה תקנה ו"ת מן ותרא שקלקלה חוה לכן אמר בכאן ותמת שרה פתח בו"ת מן מות בקרית ארבע דייקא בארבעה יודיןשהם במלת ע"ב בהם השלימה שרה תרין אתוון אלין וז"ש שהוצרך יצחק להיות בן מ' שנה (שם כה) בקחתו את רבקה כי רבקה נשמתה של חוה בסוד (שם כד) ויביאה האוהלה שרה אמו ממש שהיתה חוה ולכן כשמתה שרה נתבשר אברהם הנה ילדה מלכה גם היא שבאותו פרק נולדה רבקה כמ"ש (קהלת א) וזרח השמש עד שלא שקעה כו' כי נשמת שרה נכנסה ברבקה לפי ששרה לא תקנה רק ב' אתוון. של מות אבל מ' של מות הוצרך יצחק שהוא היה ממש נשמת אדם וחוה כדאיתא בתיקונים ואז תיקן ג"כ מ' של מות ולכן בן מ' הוצרך להיות בנשואין של רבקה. ובזוהר איתא שבלידת משה נתקן (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא אותו קלקול של חוה (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ונתמלא הבית אור שנתקלקלה חוה בת' של ותרא ולא פסקה זוהמ"ת הנחש לדעתי עד שקבלה תורה ו' בסיון שאז נתקנה ו' של מות ובמ' יום שהיה בהר שקיבל לוחות נתקן מ' של מות לכן דרשו (שמות לב) חרות על הלוחות כשניתנה התורה למשה במתנה שהוא ביום מ' שבתחלה היה לומד ושכחה עד שנתנה לו במתנה בסוף מ' יום ואז היתה חרותה על לבה אל תקרי חרות אלא חירות שבאותו שעה נעשה חירות ממ"ה מות דייקא שבאותו הפרק נשלם התיקון של אותיות מות וצריך ליתן טעם למה לא נתן הקדוש ברוך הוא למשה מיד במתנה ולמה המתין עד סוף מ' בדרך הדרש לפי שבסוף מ' עשו ישראל העגל והקדוש ברוך הוא אמר למשה (שם) ואעשה אותך לגוי גדול שדרשו רז"ל שלא חזר דבורו של הקב"ה ריקם שכן בני רחביא רבו למעלה שהיה למעלה מס' ריבוי ונמצא באותו שעה שאמר הקב"ה למשה (שם) ואעשה אותך לגוי גדול אז נתנה תורה למשה במתנה כי התורה היא ס' ריבוי אותיות כנגד ס' ריבוי נשמות של ישראל והקב"ה הבטיח למשה שיהיה הוא כליל מס' ריבוי ושמות ז"ש במס' גיטין לא נתנה הקב"ה התורה אלא למשה לבדו ומסיק לפלפלא בעלמא ולכן כל זמן שלא היה משה כלול מס' רבוא היה לומד ושכחה עד שנתן הקב"ה למשה פלפול במתנה כמ"ש ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מנצית אלו משכח תורה מישראל מהדרינא וזה ג"כ המתנה של משה שבפילפולו היה מהדר התורה אבל לפי מה שאמרנו הוצרך דוקא לתקן ביום מ' לתקן מ' של מות (משלי יו) חמת מלך מלאכי מות שבאותו שעה שעשו עגל (שם ה) רגליה יורדת מות (שם טז) ואיש חכם זה משה יכפרנה וזה הראה לו הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך ר"ל כשמקבלין הדברות שמתחילין אנכי מגן לך דייקא שלא יוכל משה לקבל התורה עד שנתן לו קלסתר פניו של אברהם "שכרך "הרבה מאוד ר"ת משה שאז פסקה זוהמת נחש כמבואר בפסוק (בראשית ג) והנח"ש הי"ה ערו"ם ס"ת משה שעיקר התיקון היה כשקיבל הלוחות כ"ש ויקח לו א את כל אלה אלה דייקא (דברים ד) אלה העדות והחוקים הם לוחות העדות שהם ו' טפחים על ו' טפחים מנין אלה וכל הלוחות היו ח"ק טפחים נרמז במלת ויקח ז"ש ויבתר אותם בתוך על ב' לוחות שנרמזים (שם) אלה העדות והחוקים שהם ב"פ ח"ק. גם במלת אלה נרמזת בו התורה שהיא ה' ספרים ובראשית ב) אלה תולדות השמים בה' בראם והוא ה"פ אור שביום א' בראשית כדאיתא במדרש כנגד ה' חומשים ה"פ אור ובג' אל"ה שהוא אלף ל"ה:
שפתי חכמים
קודם מתן תורה במרה. מדכתיב בפרשה זו (לעיל ד מה) אלה החקים וגו' דמשמע שנאמרו י' דברות כאן כאשר נאמרו שם, וא"כ איך הוסיף משה בדברות כאשר צוך וגו'. וכן פירש"י פרק ד' מיתות (סנהדרין נו:) וזה לשונו, והא ליכא למימר דמשה הוה אמר להו בערבות מואב כאשר צוך בסיני, דמשה לאו מאליו היה שונה להם משנה תורה ומזהירם על מצותיה, אלא כמו שקבלה הוא, היה חוזר ומגיד להם, וכל מה שכתוב בדברות האחרונות הי' כתוב בלוחות, וכן שמע מסיני, עכ"ל. ועיין בתוס' פרק ר' עקיבא (שבת פז:) דהקשו וא"ת ודילמא כאשר צוך וגו' קאי אפרשת המן, דאף התם (שמות טז כג) צוה על השבת. וי"ל לקמן (פסוק טז) גבי כיבוד אב ואם גם כן כתיב כאשר צוך וגו', והתם ע"כ אין לומר כאשר צוך גבי מן, דהא התם לא הזהיר על כיבוד אב ואם, אף כאשר צוך דגבי שבת לא קאי על אזהרת מן. עכ"ל: