בְּכָל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם אֶתְכֶ֖ם תֵּלֵ֑כוּ לְמַ֤עַן תִּֽחְיוּן֙ וְט֣וֹב לָכֶ֔ם וְהַאֲרַכְתֶּ֣ם יָמִ֔ים בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּֽירָשֽׁוּן׃
רמב"ן
ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' אלהיכם אתכם זו אזהרה על עשרת הדברות שצוה אותם השם מפיו ואחרי כן יזהיר בשאר המצות שאמרו הם לשמוע ממשה ולעשות ולכך אמר (דברים ו׳:א׳) וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהיכם ללמד אתכם כי השם הודה לדבריכם וצוה אותי ללמד אתכם שאר כל התורה למען תחיון שימלא מספר ימיכם וטוב לכם בכל הטובה אשר יעד לכם בפרשת אם בחקותי וזולתה והארכתם ימים בארץ שתנחילו אותה לזרעכם לעולם:
ביאור הרד"ל
(נז) ימות בלא עתו. מבאר מ"ש לא יחיה, שאין פירושו שיהרגוהו, אלא קללה הוא שלא יחיה ויאריך ימים (הפוך מ"ש [דברים ה] למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים) וכן ת"י ימות בלא זמני':
אברבנאל
וכבר ביאר כי הטוב הוא החיים. אחשוב שאמר הרב זה לפי שיראה מהכתוב שאמר שני דברים החיים והטוב כמו שאמר את החיים ואת הטוב (דברים ל' ט"ו) ואחרי היות הטוב כמפורסמות יורה שהחיים הם הגשמיים לא השכליים. גם מצאנו מאותו מקום שאמר הכתוב למען תחיון (שם ה' ל') שנאמר על החיים הגשמיים, הנה להתיר זה אמר הרב שעם היות שאמר את החיים ואת הטוב לא היו שני דברים, כי אם אחד, כאלו אמר את החיים שהוא הטוב האמתיי, והוכיחו מאשר אמר אחריו ובחרת בחיים ולא זכר דבר מהטוב, יורה שדבר אחד הם, ושהחיים הם השכלים שהוא העיקר, וכן פירש למען תחיון על ההשגה בדרך חכמינו ז"ל שדרשו באומר למען ייטב לך: