פרשנות מצטטת על דברים ו:ח

ועל כל פנים קשה: כיצד מגיע רש"י לפירושו זה - פרשיות. הכל מציינים שמקורו של רש"י כאן הוא בספרי. חיפשתי בכל המקומות האפשריים ולא מצאתי. (פ' ראה תשס"ה) הערת ר' חזקי פוקס שי': למעלה (ו, ח) רש"י מפרש ש'טטפת' מורה על המספר ארבע, מכיוון שמילה זו מלמדת אותנו על הצורך בארבע פרשיות. יחד עם זאת המילה "טטפת" משמשת בלשון חז"ל במשמעות פרשיות. דוגמא לכך ניתן למצוא במשנה במסכת סנהדרין (פח ע"ב), שם נאמר לגבי זקן ממרא המוסיף על דברי סופרים: "חמש טוטפות, להוסיף על דברי סופרים, חייב".

נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע. אע״פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, סד״א לחייבן הואיל ואית בה מלכות שמים, קמ״ל. ותפילין מצות עשה שהזמן גרמא הן, דלילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו, וסד״א הואיל ואתקש תפילין למזוזה, נשים נחייבו, קמ״ל:

חמש טוטפות. יש הוראה. ואע״פ שאין דבר זה אלא להוסיף על דברי סופרים, חייב, שבמדרש סופרים, [לטטפת לטטפת] לטוטפת כתיב, הרי כאן ארבע פרשיות:

כתב אחד - אות אחת מעכבין זו את זו דכתיב (דברים ו) וכתבתם כתיבה תמה ושלימה ובתפילין כתיב הויה (שם) והיו לטוטפות:

בשמונה עשה - ד' פרשיות יש בהן ואכל חדא קיימי תרי עשה וקשרתם לאות והיו לטוטפו' (דברים י״א:י״ח) ל"א בוהיה כי יביאך (שמות י״ג:י׳) כתיב והיה כי יביאך לאות וגו' ושמרת את החוקה וגו' ובסוף הפרשה כתיב והיה לאות וגו' הרי ג' ובק"ש (דברים ו׳:ח׳) וקשרתם לאות והיו לטוטפות וכן בוהיה אם שמוע (שם יא) תרי הרי ז' ושמתם את דברי אלה דדרשינן בפר' הקומץ [רבה] (לעיל מנחות דף לז:) דבתפילין קמישתעי שתהא שימה כנגד הלב הרי ח':