פרשנות מצטטת על דברים ו:יא

בכל יתר האזכורים סתם "כרם" הוא כרם ענבים, או שאי אפשר להבחין באילו עצים מדובר באותו מקור. במקרים רבים ברור ש"כרם" בא להוציא אילנות אחרים, כגון "מאימתי כל אדם מותרין בלקט? משילכו הנמושות. בפרט ועוללות, משילכו העניים בכרם ויבאו. ובזיתים..." (משנה, פאה פ"ח מ"א). אם כן, כרם הוא מונח ייחודי לכרם ענבים, וכמוהו מקורות רבים. עם זאת, המסקנה שהמונח "כרם רבעי" במקרא מתייחס רק לכרם ענבים אינו מובטח דיו. כך, למשל, בתוספתא שהבאנו אכן "כרם רבעי" של המשנה מתפרש רק על ענבים, אבל דין רבעי חל על כל עץ ורק דין פדיון שונה מגפן לשאר עצים. זאת ועוד; גם בדין פרט ועוללות מודגש במקרא "[ו]כרמך לא תעולל" (ויקרא יט י; דברים ו יא), אף על פי כן דין פרט ועוללות חל על כל האילנות⁶ראו עוד בבלי, בבא מציעא פז ע"ב. .

והנה על דעת רמב"ם והסוברים כמותו יש לשאול מדברי הגמרא (כתובות עז ע"ב): "אמר רבי יוחנן, מפני מה אין מצורעין בבבל? מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר ורוחצין במי פרת". הרי לך שהצרעת היא עניין פיזיולוגי. ואילו על הדעה שמדובר בתופעה טבעית יש לשאול מדברי חז"ל בויקרא רבה (יז, ו) לעניין נגעי בתים: תני רבי שמעון בר יוחאי: כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם, עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות. אמר הקדוש ב"ה: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב, שנאמר: "ובתים מלאים כל טוב" (דברים ו, יא). מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בביתו, והוא סותרו ומצא בו סימא (אוצר). ע"כ. יוצא שאין דעת חז"ל הומוגנית, אלא מר כדאית ליה ומר כדאית ליה.

ויקוצו ישנות. על שהיו סבורים שיבואו ישראל מיד בצאתם ממצרים על כן קצו הכל שלא ימצאו ישראל אילנות ועל שנתעצבו ישראל במדבר על כן חזרו ונטעו. וכמ"ש דברים ו' י"א כרמים וזיתים אשר לא נטעת אבל הכנענים נטעו:

וגם יקב חצב בו. הבור שלפני הגת לקבל היין וכן כל יקב שבמקרא ל' בור הוא וכן עד יקבי המלך (זכריה י״ד:י׳) ת"י עד שיחיא דמלכא הוא עומק אוקינוס ולכן נופל בו כאן ל' חציבה כמו ובורות חצובים (דברים ו):

שלל של עובדי כוכבים - כדכתיב (דברים ו) אשר לא מלאת וכתיב נמי את שלל אויביך: