פרשנות מצטטת על דברים ו:כ

דע כי עשרת הדברים כאשר הם כתובים בפרשה הזאת, השם אמרם כולם כי כתוב "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" ותחלתם "אנכי" וסופם "וכל אשר לרעך", וגם משה אמר כאשר הזכיר עשרת הדברים בשנית, את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דבר' ה יט) ואין הפסק ביניהם ועוד כאשר נכתבו כולם באצבע אלהים, כן אמרם השם כלם, והעדות שהביאו שהכתוב בדבור השלישי, והרביעי, והחמישי, אינו על דרך המדבר יש להשיב, אחרי שקבלת זה השם להיות לך לאלהים, ע"כ אמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא (פ' ז), גם כי ששת ימים עשה ה' (פ' יא) ועוד כי משפט אנשי לשון הקדש לדבר ככה, כתוב, לא ילין חלב חגי (למטה כג יח), ואחריו כתוב תביא בית ה' אלהיך (שם פ' יט) ורבים כאלה, והאומרים כי דבור אנכי אינו מעשרת הדברים בזה נחלקו, י"א לא יהיה לך, הוא הדבור הראשון, והשני, לא תעשה לך פסל וזה אינו נכון, כי מענין אחד הוא זה וזה, בין בסתר בין בגלוי בין באמונת הלב, בין במעשה, והנה בדבור זכור אתה ובנך ובתך בסתר ובגלוי והכל מצוה אחת ואחרים אמרו כי לא תחמד בית רעך דבור תשיעי והדבור עשירי לא תחמד אשת רעך וראייתם כי השם אמר פעמים לא תחמד, כי החמוד הוא על שני דברים, האחד יוצא למעשה כמו גזל, וכמוהו, ולא יחמד איש את ארצך (למטה לד כד), שאם זה החמוד בלב היה א"י רעה, ולא תחמד השני הוא בלב, על כן הוצרך משה לפרש לא תתאוה, גם זה דברי הבל, כי מה טעם יזכור הגזל עם הבית לבדו, והנה לא הזכיר האחרים עמו, והנה אתן לך מדברי משה ראיה שאלה לא דברו נכונה, הנה השם אמר לא תחמד בית רעך, ומשה אמר לא תחמד אשת רעך (דבר' ה יח), ולפי דעתם שלא תחמד השני הכתוב בפרשה הזאת הוא בלב, והראשון גזלת הבית, והנה משה הפך הדבר, כי אמר עם ולא תתאוה, בית רעך, ואמר עם לא תחמד שהוא הגזל אשת רעך והנה נשחת טעמם, והאמת כי דבור אנכי הוא הראשון כאשר אפרשנו במקומו:

חכם מה הוא אומר מה העדות וכו'. הפסוק הזה בפרשת ואתחנן (דברים ו׳:כ׳) כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים וכו', ומשאלתו שהוא מדקדק בכל ענייני הפסח ניכר שהוא חכם, שהזכיר עדות חקים ומשפטים, והעדות הם דברים שיש להם טעם שהם עדות על גאולת מצרים. כגון לאכול מצה ומרור, שהם זכר ללחם עוני ולוימררו את חייהם. וכן ענין הפסח, זכר שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, ובטלה שהוא מזלם ואלהיהם עשה ה' שפטים.

חכם מה הוא אומר וגו' עד אין מפטירין אחה"פ אפיקומן. קושיות העולם למאי הזכיר דווקא אין מפטירין כו' הזו היא אמירת הלכות הפסח? ויש לבאר לפי שהאב צריך למהר ולקצר כדי שלא יעבור זמן לקיים המצות יש מקום לבן לטעות ע"י מהירת האב שמקצר בתשובה, שאין מצוה להאריך בלילה הזה ביצ"מ ע"כ צריך האב לברר לבנו שמצוה להרבות לספר ביצ"מ בלילה הזה אך היא הנותנת מחמת שיש להרבות בהספור מתוך כך יעבור זמן המצות שהמצוה לאכול פסח מצה ומרור, ואמירת הלל הכל קודם חצות. וע"י הסיפור והשאלות ותשובות ומשא ומתן של ההגדה מחמת זה יאחר זמנו ע"כ יאמר בתחילה אנו מקיימין מצות אכילה. ואח"כ אספר לך הלכות הפסח על בוריו כראוי וזאת היא כוונת בעל הגדה ואף אתה אמור לו ר"ל מצוה עליך לאמר לו כהלכות הפסח. אך תיכף ומיד תודיע לו אין מפטירין כלשון הנפטר מחבירו ר"ל האב צרך לברר לבנו הוי יודע שאין אנו נפטרים לילך לישן אחר אכילת פסח לא כן בני אלא אפיקומן בלשון אפיק מן פירוש המתן בשאלתך עד שינוחו מאכילה ואז אספר לך כל הלכות פסח על בוריו וע"י תשובה הזאת מקיים האב המצוה להשיב לבנו ואפ"ה לא גרם לעבור הזמן. ועיין לקמן בקרא והגדת לבנך פירוש של"ה דמתרץ שם ג"כ בה האופן.