פרשנות מצטטת על דברים ז:טז

ואלה המשפטים. אחר שאמרו ישראל למשה דבר אתה עמנו (למעלה כ טז) אמר השם למשה בגשתו אל הערפל כה תאמר אל בני ישראל (שם שם יט) והחל להזהיר על אלהי הזהב ושיכרות ברית עמהם ברדתו שהשם לבדו יהיה להם לאלהים, והורהו המשפטים והמצות שיאמר להם אם יקבלום אז יכרות להם ברית, ואמר לו בסוף אלה התנאים פרשת, הנה אנכי שולח מלאך לפניך (למטה כג כ) ועיקר הפרשה להשמיד עבודת גלולים מארצם בהכנסם שם, וככה פירש להם משה לפני כרות הברית כי בסוף ולא תעבוד את אלהיהם (דבר' ז טז), והנה תחלת הפרשה שלא יעשו עם השם אלהים אחרים וסוף הפרשה להכרית זכר האלילים והפסילים שהם עשוים בארץ כנען:

שערך כערך וגו'. רבי יצחק פתר קראי במלחמת מדין, שערך כעדר העזים, עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו אלא בזכות משה ופינחס ^טוכי לולא זכותם לא היה להם תקומה ח"ו מכשלונם בבנות מדין בשטים, ומכש"כ שלא היה בהם כח וזכות לצאת למלחמה, ורק בזכות משה ופינחס שנאמר בו בקנאו את קנאתי. והלשון שערך, הכונה סערת המלחמה על מדין שיצאה מאת עדר ה' היתה בזכות הרועים משה ופינחס, כמו הנהגת עדרי העזים היא ע"י רועיהם. , שגלשו מהר גלעד, הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ^טזעי' מש"כ לעיל אות ב' וג'. ואיזו זו, זו מלחמת מדין ^יזר"ל הר שמרטתם אותו, כלומר שמתאר את מדין בשם הר מפני שעשאוה שוממה כמו הר, עשיתיו גל ועד, לאוה"ע שלא יתחרו בכם. , ומה הגלשה הגלשתם מתוכו שנייך כעדר הקצובות ^יחדריש שנייך בכינוי לעורכי מלחמה על שם שאוכלים את שונאיהם, וכמ"ש ואכלת את כל העמים (דברים ז׳:ט״ז), וכמ"ש בריש ב"ק ובער זה השן, ועי' עוד לעיל מזה אות ד'*). , מלין קצובין י"ב אלף בנדבה וי"ב אלף במסירה, שנאמד (פ' מטות) וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה ^יטהבאור הוא דמקודם כתיב החלצו מאתכם אלף למטה אלף למטה, ואח"כ כתיב וימסרו אלף למטה [פעם א'] משמע ליה דבמסירה, היינו בע"כ היו רק אלף אחד למטה ואלף א' בנדבה. והסבה מהאלף שנמסרו בע"כ מבואר במדרשים שהיו יודעים דמיתת משה תלויה בנקמת מדין, ולכן לא רצו ללכת כדי להמשיך חייו של משה. , שעלו מן הרחצה רב הונא אמר, שלא הקדים אחד מהן תפלין של ראש לתפלין של יד ^כר"ל כמו שהעולה מן הרחצה הוא נקי וטהור בכולו כך היו הם נקיים ותמימים מעבירות ואפי' מעבירה קלה כמו הקדמת תפילין ש"ר לש"י. ויתכן דתפס ענין זה ברמז להפסוק (פ' מטות) בענין זה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש, שהמשך ענינו אינו דבוק כל כך, ורמז שנשאו מצוה שבראש וביד ולא נפקד איש להכשל בהם ובסדרם, ומה שיש לפרש עוד בזה עיין לעיל אות ו' מה שכתבנו בענין דשני כתרים, ודו"ק. , שכולם מתאימות שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה ^כאוהיינו מתאימות מלשון תאומים וזוגות. היה אחד מהם מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה ^כבכדי לנוולה, תחת שהיו מתיפות לפני ישראל בשטים, וגם כדי שלא יכשלו עתה ביפין. , ושכולה אין בהם שלא נחשד אחד מהם בעבירה, כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו למשה לא נפקד ממנו איש לעבירה, ומדברך נאוה שאמרו לו ונקרב את קרבן ה'. א"ל משה, אם לא חטאתם קרבן למה, א"ל, א"א שלא הזיע יצה"ר קימעא ^כגדריש כן מלשון לכפר על נפשותינו לפני ה', דמשמע שלא הוצרכו כפרה רק על החטא אשר בלב אשר לא נודע רק לה' לבדו. . באותה שעה התחיל משה לשבחן כפלח הרמון רקתך אפי' ריקנין שבכם מלאים מצות ומע"ט כרמון הזה, ואצ"ל מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם ^כדעיין מש"כ בבאור לשון זה לעיל אות י'. . כמגדל דוד צוארך מה שגדל אתכם דוד בספרו, לסיחן מלך האמורי ולעוג מלך הבשן וגו', בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה ^כהעיין מש"כ לעיל אות י"ב. , אלף המגן תלוי עליו כל הרבבות והאלפים שהלכו למלחמת מדין והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו שבא לאלף דור ^כוע' מש"כ לעיל אית י"ג. , ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים, כל ששולט ומתגבר ביצרו קרוי גבור וכל דורו נתלה בהם, וע"י מי נעשית מלחמת מדין – ע"י שני שדיך, ע"י משה ופנחס ^כזששניהם היו משפיעים מצדקתם ומקנאתם לה' במעשה מדין על כל ישראל, ואשר על כן בשלוח משה למלחמה על מדין שלח את פינחס כדי שתגן זכותו, כמבואר פ' מטות. .
(שם)

וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם וגו׳. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם״ וְגוֹ׳ (בראשית א:כח), מִכָּל מָקוֹם הוֹסִיף כָּאן הַמּוֹרָא וְהַחֲתַת, לְפִי שֶׁהִתִּיר לְהָרְגָם וְלֶאֱכֹל מֵהֶם, וְלָמָּה יֵלֵךְ הַשּׁוֹר לַטֶּבַח וְלֹא יִמְחֶה בִּבְעָלָיו, אִם לֹא כִּי יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹאת, כִּי הִטִּיל מוֹרָאוֹ שֶׁל הָאָדָם עַל כָּל הַבַּעֲלֵי חַיִּים, אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּה אוֹתָם. וּלְפִי שֶׁהִתִּיר הֲרִיגַת הַבַּעֲלֵי חַיִּים, סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁגַּם הֲרִיגַת אָדָם הוּתְּרָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם״ וְגוֹ׳ (בראשית ט:ה). וּמַה שֶּׁלֹּא הִתִּיר אֲכִילַת בָּשָׂר לְאָדָם, לְפִי שֶׁכָּל עַם הָאָרֶץ אָסוּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר, אֲבָל נֹחַ שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה הוּתְּרָה לוֹ. וְהַמְפָרְשִׁים נָתְנוּ טַעַם לַדָּבָר, לְפִי שֶׁכָּל נִבְרָא נִזּוֹן מִמַּה שֶּׁתַּחְתָּיו, כִּי הַדּוֹמֵם הוּא הַפָּחוּת בְּכָל הַנִּמְצָאִים, נִזּוֹן מֵעַצְמוּתוֹ. וְהַצּוֹמֵחַ נִזּוֹן מִן הַדּוֹמֵם, כִּי יְנִיקָתוֹ מִן הָאָרֶץ. וְכָל בַּעַל חַי נִזּוֹן מִן הַצּוֹמֵחַ, וְהָאָדָם מִין הַמְדַבֵּר נִזּוֹן מִן הַבַּעֲלֵי חַיִּים. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִשְׁלֵמוּתוֹ, אֲשֶׁר עָלָיו הוּא נִקְרָא אָדָם, כִּי זוּלַת זֶה הוּא נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמָה, וְלָמָּה יֹאכַל אֶת בֶּן גִּילוֹ, וּמַה שְּׁלֵמוּת נִתּוֹסֵף לְבֶן גִּילוֹ כְּשֶׁיֹּאכְלֶנּוּ? כִּי כָל מָזוֹן מִתְהַפֵּךְ לְטֶבַע הַנִּזּוֹן, וְאָדָם כְּשֶׁיֹּאכַל מִן הַבַּעֲלֵי חַיִּים נִתּוֹסֵף שְׁלֵמוּת אֶל הַחַי לָבוֹא בְּמַדְרֵגוֹת מִין הַמְדַבֵּר, אֲבָל אָדָם הַנִּמְשָׁל לַבְּהֵמָה, מַה יִּתֵּן וּמַה יּוֹסִיף לַנֶּאֱכָל? וּבְדֶרֶךְ זֶה נֶאֱמַר (דברים ז:טז) ״וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים״, וּכְתִיב (במדבר יד:ט) ״כִּי לַחְמֵנוּ הֵם״, כִּי אַתֶּם קְרוּיִין אָדָם וְלֹא הָאֻמּוֹת.

ותשחת. לְשׁוֹן עֶרְוָה וַעֲ"זָ (סנה' נ"ז) כְּמוֹ פֶּן תַּשְׁחִתוּן (דב' ד'), כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר וְגוֹ':