פרשנות מצטטת על דברים ז:יג

עוד יתכן שעור ענין הכתובים מפסוק אפס כו'. והוא בהזכיר מז"ל בהקשותם שקשו קראי אהדדי שכתוב אחד אומר כי לא יהיה בך אביון וכתוב אחד אומר כי לא יחדל אביון ומתרצים כאן בזמן שעושים רצונו של מקום כאן בזמן כו'. ואפשר על פי דרכנו שמפורשת תשובתם זו בכתוב. והוא שאומר הלא צויתך שאת אחיך תשמט ידיך והלא כך היא דרכן של בני אדם שאפילו אשר לו מלא ביתו כסף וזהב לא יוכל לסבול שילוה איש ממנו ולא ישלם באופן שיתחמץ לבבו על שמוט כל בעל משה ידו. על כן בא הכתוב ואמר מה שאמרתי לאחיך תשמט ידך אל תדאג על הדבר כי לא לעולם תצטרך לכך כי אין זה רק בהיות אביונים שיוצרכו ללות. אפס כאשר לא יהיה בך אביון כי אז לא תצטרך להשמט ידך כי לא יצטרכו ללות ממך כי ברך את אשר אינם עתה עשירי עם ויברכך גם אתה על אשר נתן לך ה' בעצמו בארץ המיוחדת לו יתב' כי שם תהיה ההשגחה על יד עצמו ועל כן תהיה פרטות עד שלא ימצא אך גם אחד אביון שיצטרך לזולתו. כאשר גם מעתה ההשגחה על ידו יתב' וזהו אשר ה' אלהיך נותן כלומר בעצמו ועל כן גם הנחלה היא פרטית בפרטות שלכל אחד נותן נחלה לרשתה שלא נשאר איש קטון או גדול שלא ניתן לו חלק בארץ וזהו לך נחלה לשון יחיד. על דרך זה ישגיח בעצמו השגחה המיוחדת לו שהוא פרטית עד שלא יהיה אך גם אחד אביון. אמנם זה לא יהיה רק אם שמוע תשמע כו' שהוא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כלומר שאם לא כן לא יחדל אביון כמאמרו אחרי כן. וביאור הכתוב ואם שמוע תשמע כו' לומר השפע הזה יהיה לך אם תהיה לך כל התורה חביבה עליך וגם בשומעך עתה מפי כאשר בשומעך אז מפי הקב"ה וזהו רק יהיה לך כן אם שמוע אתה עתה מפי תשמע בקול ה' כלומר שתחשוב בעצמך כאלו תשמע בקול ה' את כל המצוה הזאת שבספר הזה אשר אנכי מצוך. שעם היותו אני המצוה לך תחשוב כשמוע מפיו יתב'. כי כאשר אז ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך שהוא ברכה גדולה עד מאד ובלשון יחיד שהוא פרשת עקב שאמר והיה עקב תשמעון כו' ואהבך וברכך כו' שהם ברכות עצומות ובפרטיות לכל יחיד אז הוא מה שאמרתי אפס כי לא יהיה בך אביון כי אז לא תצטרך להשמט ידך כי הלא והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבוט אפילו יחיד כמשמעות אתה. ואם לא תעבוט איש מישראל לא תצטרך להשמט ידך. ואשר אמרתי והעבטת גוים רבים לא יהי' שיכריחו אותך להלוותם שא"כ קללה תחשב ולא ברכה כי ידם תקיפ' עליך אך הענין יהיה להפך כי ומשלת בגוים רבים ותלוה להם על העבוט שויהיו לאכול ומצאום צרות תחתיך אך לא שיכריחוך לא הם ולא זולתם להלוותם כי בך לא ימשולו:

למה נקרא שמם עשתרות. ע"ל בפרשת עקב (ז יג) ושם פירשתי:

אשר יושב בחשבון שלא היתה שלו אבל לכדה ממלך מואב ובנאה להיות לו בית מלכות וכן אשר יושב בעשתרות באדרעי שהיתה ארץ רפאים והוא מלך האמורי (דברים ג׳:ח׳) כאשר אפרש בעה"י (להלן ב י ג יא) ומפני שאמר אשר יושב בעשתרות באדרעי יורה כי עשתרות שם מקום אשר בו אדרעי ולשון ספרי (דברים ד) בעשתרות שהיה קשה כעשתרות באדרעי זה מקום מלכות וכתב רש"י (רש"י על דברים א׳:ד׳) עשתרות לשון צוקין וקושי ועשתרות זהו עשתרות קרנים שהיו בה רפאים שנאמר (בראשית יד ה) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים באדרעי שם מלכות וכן כתוב עשתרות צאנך (דברים ז׳:י״ג) כתרגומו ורבותינו אמרו (חולין פד) למה נקרא שמן עשתרות שמעשרות את בעליהן ומחזקות אותן כעשתרות הללו שהם סלעים חזקים והרב מרכיב בו שתי לשונות ולא ידענו מאיזה מקום הוציא שיהיה עשתרות שם צוקין וסלעים אבל יתכן שנאמר שהוא שם עדרי הצאן מלשון עושר כדברי חכמים ועשתרות קרנים היו הרים גבוהים שעליהם מצודות סלעים ידמה אותם הכתוב לקרני הבהמות כמו שידמה אותם לשנים כענין שנאמר (איוב לט כח) על שן סלע ומצודה וכן על קרנות המזבח (שמות כט יב) וכן בקרן בן שמן (ישעיהו ה א) אמר התרגום בטור רם בארעא שמינא ושם יעלו עשתרות הצאן התיישים והעזים והיעלים וכיוצא בהן ולכך יקרא עשתרות קרנים וכן לבעל ולעשתרות (שופטים ב יג) הע"ז העשויה כצורת הצאן (או) להגין עליהם כפי סכלותם ובשפלות ההר בנו עיר ושמה אדרעי והוא שנאמר (דברים ג׳:א׳) ויצא עוג מלך הבשן הוא וכל עמו למלחמה אדרעי כי אסף את כל חילו אל העיר אשר שם ארמון המלך וכסא המלכות וענין ספרי (שם) מדרשם אמרו ז"ל אשר יושב בעשתרות באדרעי אלו לא היה עוג קשה ושרוי בעשתרות קשה היה שהמדינה קשה וכו' ולפיכך ידרשו בעשתרות שהיה קשה כעשתרות כלומר שהיה מקום מושבו כמו עשתרות קרנים העיר החזקה שהיה הוא ומשפחתו משם כי עתה איננו יושב בעשתרות כי בארץ אמורי הוא יושב ומקום מלכות כלומר המדינה שהיה יושב בה אדרעי כי שם ארץ מלכותו הבשן:

צנה ואלפים. צאן ובקר כמו (דברים כה) שגר אלפיך, צנה לשון פעולה הוא כמו (במדבר ל״ב:כ״ד) וגדרות לצנאכם, אוביילדי"ץ בלעז, יש מדרשי אגדה ואינם מתיישבין לפי המקראות: