וְנָתַ֤ן מַלְכֵיהֶם֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְהַאֲבַדְתָּ֣ אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹֽא־יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ בְּפָנֶ֔יךָ עַ֥ד הִשְׁמִֽדְךָ֖ אֹתָֽם׃
מלבי"ם
לא יתיצב. הבטיחו שני דברים. א] לא יתיצב איש לפניך, לתפוס שררה או לדבר דבר נגדך (דע שיש הבדל בין יתיצב לפניך בלמ"ד, שגדרו שיתיצב הקטן לפני הגדול דרך השתוות, כמו לפני מלכים יתיצב (משלי כב, כט), מי הוא לפני יתיצב (איוב מא, מב). ובין יתיצב בפניך, שהוא ההתקוממות להלחם נגדו). לא יתיצב איש בפניך (דברים ז, כד; יא, כה), הבטיחו שכל ימי חייו יהיה הוא המנהיג את העם ולא ירים ראש איש בלעדיו. ב] לענין הדבוק האלקי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, להשרות שכינתי עליך בנסים ובנפלאות כמו עם משה. ומפרש, נגד הא' אמר לא ארפך, ר"ל שאחזיק אותך ביד ימינך לחזקך תמיד, ונגד הב' אמר לא אעזבך שלא תסור רוח קדשי ממך (כי נגד החזוק הגופני הפוכו הרפיון וכמ"ש (שה"ש ג, ד) אחזתיו ולא ארפנו, ונגד חול השפע הרוחנית הפוכו היא עזיבה):
שד"ל
גנון וחציל פסוח והמליט, הכוונה יגן גנון ויציל ויפסח וימליט הרי זה אחד ממשפטי לה"ק, בבוא פעל עבר או עתיד ואחריו המקור שלו (כמו כאן יגן ה' צבאות גנון ואחריו יצטרך לבוא פעל אחר, לא יבא הפעל השני בעבר או עתיד, אלא במקור כמו ויצא יצוא ושוב (ברא' ת' ז') כאלו כתוב ויצא יצוא וישב שוב וכן הלכו הלוך וגעו (שמואל א' ו' י"ב) משפטו הלכו הלוך וגעו געה וכן עלו עלה ובכה (שמואל ב' ט"ו ל') כאלו כתוב עלו עלה ובכו בכה, וכן ואכלתם אכול ושבוע (יואל ב' כ"ו) ענינו ואכלתם אכול ושבעתם שבוע. ולא ישתנה החק הזה גם אם נכנסה מלה אחרת בין העבר או העתיד ובין המקור, כגון ויכהו האיש הכה ופצוע (מלכים א' כ' ל"ז) ענינו ויכהו הכה ויפצעהו פצוע. וכן למעלה י"ט כ"ב ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא, יגפהו נגוף וירפאהו רפוא. וכן כאן הרי הוא כאלו כתוב יגן גנון והציל הצל ויפסח פסוח והמליט המלט, אלא שהיה הדבר קשה שיבואו ארבעה מקורים רצופים בלי שום דבר מפסיק ביניהם, לכך לא אמר גנון והצל פסוח והמלט, אך אמר והציל והמליט שהם עבר מהופך לעתיד, ויוכלו ג''כ להתפרש כמקור, עד עד השמידך אותם (דברים ז' כ"ד).
הכתב והקבלה
וירקה בפניו. חד מן הטועי' תרגם בפניו [אין זיינעם אנגעזיכט] שיגיע הרוק אל שטחות פניו, מדכתיב בבי"ת ולא בלמ"ד. והוכה בסנורים מלראות [דברים ז'] לא יתיצב איש בפניך [יהושע יו"ד] לא יעמוד איש בפניך, שהוא כמו לפניך. וכן ירק בפני' דמרים יש לפרשו עד"ז. ויראה שלא אמר כאן לפניו, דא"כ היה משמעו ציון המקום שיגיע בו הרוק והיינו הקרקע שהוא נכח פני החלוץ כמו ויציקום לפני ה' (יהושע ז׳:כ״ג) שהניחום על הרצפה לפני הארון, ובאמת אין זה העיקר ביריקת היבמה, כי אם רקקה היבמה והגיע הרוק לנגד פניו וקודם שהגיע לארץ קולטתו הרוח די בכך, לכן אמר בפניו בבי"ת להורות על הזמן, כבי"ת בשכבך ובקומך, בזמן שכיבה בזמן קימה, וירקה בפניו, שתהיה פעולת היריקה מצורפת בזמן שפני החלוץ מועדות אלי', וכדאיתא (יבמות ק"ו) היא ארוכה והוא גוץ בעינן עד דמטו להדי אפיה והדר אזיל: