פרשנות מצטטת על דברים טו:יט

הבכור אסור בגיזה ובעבודה מקרא מלא הוא (דברים ט״ו:י״ט) לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך ובפ' הלוקח בהמה (בכורות כה.) יליף מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל לא תעבוד ולא תגוז:

והא עביד מלאכה בקדשים - ועובר משום לא תעבוד בבכור (דברים ט״ו:י״ט):

מצות קנט להפריש כל פטר רחם הזכרים בין באדם בין בבהמה טהורה בין ממין החמור בין שלמים בין טרפות דכתיב קדש לי כל בכור פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה וכתיב גבי פטר חמור וגו' וכלל כולם בפסוק בפרשת קרח כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' וגו' אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה תפדה ואפילו מן הטרפות נפקא לן [מדכתיב (שמות יג, ג) כל פטר רחם (בקרא כתיב פטר כל רחם) דכלל הכל ואפי' טריפה, וה"נ משמע מדכתיב אשר יולד (דברים טו, יט) דמשעת יציאת הרוב חלה קדושה עליו ואפי' מחותך אם יצא רובו שלם כדתנן פ' בהמה המקשה (חולין סט, ב) ואין לך טריפה גדולה מזו ואפילו הכי קדוש ביציאה מרחם מדכתיב אשר יולד כדאמרינן] וכולן לכהנים כדכתיב בהאי קרא דפרשת קרח יהיה לך. ובכור אדם וחמור נפדים ופדיונם לכהנים דכתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה תפדה ואכהנים קאי דכתיב בהאי קרא כל פטר רחם וגו' יהיה לך אך פדה תפדה כלומר שתקבל פדיון מבכור אדם ובהמה טמאה. ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה וזורקין דמו ומקטיר אימוריו ושאר הבשר נאכל לכהנים כדכתיב אך בכור שור וגו' את דמם תזרוק וגו' ואת חלבם תקטיר וגו' ובשרם יהיה לך כחזה וגו'. בכור בהמה טהורה בעל מום בין נולד במומו בין נפל בו אחר שהיה תם הרי הוא לכהן בפרשת כל הבכור כתיב וכי יהיה בו מום וגו' תזבחנו בשעריך תאכלנו ואכהן קאי דלכהן הוא אומר לעיל מינה סתם לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה ובפרק עד כמה אמרינן יהיה לך לימד על בכור בעל מום שנותנו לכהן שלא מצינו בכל התורה כולה ופי' רש"י ז"ל שלא מצינו בכל התורה שיתננו לכהן אלא מריבוייא דהאי יהיה לך נפקא ואידך ובשרם אחד תם ואחד בעל מום ובשרם לשון רבים ולפי מאי דפי' ממשמעותיה דקרא נפקא דכתיב בשעריך תאכלנו דקאי אכהן כדפירי' לכן נראה כמו שכתבו התוספות שלא מצינו בכל התורה כולה כיוצא בזה דחטאות ואשמות שהם לכהן כשהם נקרבים אם הוממו כשם שהמזבח מפסיד חלקו גם הכהנים מפסידים חלקם אבל גבי בכור אפילו הומם דכהן הוא ולהכי איצטריך לאהדורי קרא ולמימר יהיה לך אבל בלאו הכי ממשמעות דקרא הוי לכהן כדאמ'. והרי הוא נכסי כהן לאוכלו או למוכרו או להאכילו אפילו לגוי פרק כל פסולי המוקדשין תנן בית שמאי אומרים לא ימנה ישראל עם הכהן לבכור ובית הלל מתירין ואפילו לגוי ובגמרא מפרש מני רבי עקיבא היא דתניא בכור אין נאמנין עליו וכו' ורבי עקיבא מתיר אפילו גוי מאי טעמא וכו' ובית הלל דאמרי בבריתא אפילו זרים דכתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומאי טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור בעל מום זר שאוכל בקדשים קלים שלמים ומעשר ופסח אינו דין שיאכל בבכור בעל מום ורבי עקיבא דאתיא כותיה לבית הלל מאי טעמא דכתיב כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לגוי אף בכור פסול מותר לגוי. ובערכין סוף פרק המקדיש תניא מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש דמצוה להקדישו ואף על פי שהוא קדוש מאליו מרחם.