רַ֥ק אֶת־דָּמ֖וֹ לֹ֣א תֹאכֵ֑ל עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃ (פ)
ברטנורא
ונוהג בחיה ובעוף. למעוטי בהמה. דלא תימא בהמה בכלל חיה. ונפקא לן מדכתיב בבכור בעל מום (דברים ט״ו:כ״ג) על הארץ תשפכנו כמים, מה מים אינן טעונין כיסוי אף דם בהמה אינו טעון כיסוי:
מזרחי
כל דם לפי שנאמר בנפש יכפר יכול לא יהא חייב אלא על דם המוקדשים ת"ל כל דם. בת"כ ויש לתמוה למה לי כל אם לפי שנאמר בנפש יכפר וה"א דוקא במוקדשים הוא דהזהירה תורה שלא לאכלו נהי שיזרקנו על המזבח להתכפר בו אבל דם החולין דלאו בר זריקה הוא לא תיפוק לי מקרא דרק הדם לא תאכל דכתיב בפרשת ראה שדרשו בו אע"פ שאין בזה זריקת מזבח הוא באזהרה ושמא י"ל כתיב בהאי וכתיב בהאי כדאמרינן בפרק כל שעה גבי חיוב מצה בזמן הזה:
ברטנורא
לא תבשל גדי וסמוך ליה עשר תעשר מה ענין זה לכאן. קשה למה הקשה לו הסמיכות וי"ל משום דכתיב אח"כ פרש' זכור ובדין היה לסומכה לפרשת אסור מאכלות שגם הוא אסור באכילה וגם כי כתוב בה רק את דמו לא תאכל לכך שאל מה ענין מעשרות לכאן: