כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֔וֹ שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃
רש"י
יאוחר דבר כו' - טעמא דרישא קא מפרש תמיד קודם לפסח דדין הוא שיאוחר הפסח שנאמר בו בערב ובין הערבים תזבח את הפסח בערב (דברים ט״ז:ו׳) ושחטו אותו וגו' (שמות י״ב:ו׳) לתמיד שלא נאמר בו אלא את הכבש השני תעשה בין הערבים (במדבר כ״ח:ד׳):
נפתלי שבע רצון
מעשה ברבי אלעזר ורבי יהושע. ורבי אליעזר ב"ע ורבי עקיבא. ורבי טרפון. שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביצאת מצרים כל הלילה עד שבאו תלמידהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית. מה שיש לדקדק בזה אם אביע: יכלה היריעה. ולא אגיע. לשליש ולרביע ע"כ נסמוך על המשכילם:
ולבאר זאת נקדים גמ' דברכות וז"ל דר' אליעזר ב"ע ס"ל אכילת פסח עד חצות בלבד ויליף לי' מג"ש נא' כאן ואכלו הבשר בלילה הזה ונא' להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות: ורבי עקיבא פליג עלי' התם וס"ל אכילת פסח זמנו כל הלילה שנ' בחיפזון עד שעת חיפזון דישראל שנחפזו לצאת. והני תנאי כהני תנאי ר"ל כי היכי דפליגי רא"בע ור"ע פליגי ג"כ ר"א ור"י דכתיב וזבחת הפסח בערב מועד צאתך ממצרים רבי אליעזר סובר בערב אתה זובח מועד צאתך ממצרים אתה שורף: דס"ל שאינו נאכל רק עד חצות כרא"בע: ורבי יהושע ס"ל עד מועד צאתך ממצרים אתה אוכל דס"ל כל הלילה זמנו הוא כר"ע דס"ל ג"כ הכי נשמע מזה לדברי רא"בע צריך. ואי' בפסחי' א"ר לדברי ר' אלעור ב"ע דס"ל אכילת הפסח עד חצות בלבד ולא יותר ומנה אתקש לפסח ע"כ אינה נאכלת המצה לדבריו רק עד חצות ולא יותר וצריך לאכול האפיקומן קודם חצי הלילה דווקא ואם אכלו אחר חצות לא יצא י"ח: אבל לרבי עקיבא דס"ל הפסח זמנו כל הלילה ה"ה מצה של אפיקומן נמי רשאי לאוכלו כל הלילה:
ומינה נשמע נמי דרבי אליעזר ורבי יהושע דפליגי ג"כ בהא דר"א ס"ל כשטת ראב"ע דאמר עד חצות בלבד נאכל הפסח ור"י קס' לי' בשטתי' דרבי עקיבא דס"ל כל הלילה זמן אכילת פסח ומצה של אפיקומן דינו כפסח לכל מר * כדאי' לי': וע"פ הצעה זו יבואר העניין שהחכמים האלה נתוועדו יחד לעשות חוקת הפסח ואירע שנזדמנו לפונדק אחד וכאשר הגיע זמן אכילת מצה של אפיקומן נתעורר בניהם ויכוח איך ינהגו באכילתו אם לאוכלו קודם חצות הלילה דווקא כמו הפסח שהי' נאכל עד חצות בלבד או זמנו כל הלילה כמו הפסח שנאכל כל הלילה ורצה כל אחר מן החכמי' האלה לעשות כשמעתי' ועמדו במחלוקתם אילו כנגד אילו דהיינו רבי אליעזר בן עזריא ורבי עקיבא דפליגי אם קרא דחיפזון מיירי דישראל או חיפזון דמצרים. ועוד הי' שם במסיבה ההוא רבי אליעור ורבי יהושע דפליגי ג"כ בהא אם אמרינן עד מועד צאתך ממצרים אתה אוכל דהיינו כל הלילה או נימא מועד צאתך ממצרים אתה שורף וזמן אכילתו לפ"ז הוא עד חצות בלבד: ובהכי ניחא מ"ש מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ר"ל מעשה הי' שנזדמנו יחד בליל פסח שני חכמים הללו ועוד הי' שם במסיבה ההוא רבי אליעור ב"ע ורבי עקיבא דפליגי ג"כ בהא והי' ויכוח בניהם בעניין אכילת מצה של אפיקומן שרצה כל אחד מהם לקבוע הלכה כמותו. ואמר עוד נוסף על אלה הי' שם ג"כ רבי טרפון וכוונתו בזה לומר שאילו לא הי' שם ר"ט באותו הפעם הגם שהי' ויכוח זה בניהם הי' אפשר להכריע הדבר נהי דזמנז כל הלילה מ"מ טוב להחמיר לאכול אותו קודם חצות כמ"ש בסמוך אמנם מאחר שרבי טרפון הי' במסיבה ההוא קיהה הוא בדבר שאין נכון לעשות כן: ועל פי זה מיושב מה * שהקשו התו' בע"ז הלא רבי טרפון הי' רבו של רבי עקיבא איך מזכירו בהגדה של פסח באחרונה אחר דברי ר"ע: ובהכי ניחא מאחר שהי' הויכוח זה בניהם הי' אפשר להכריע הדבר להחמיר אכן מצד שהי' שם רבי טרפון בההוא שעתא קיהה הוא בדבד ועמדו במחלוקתם:
ואפרש שיחתי דהר"אש כתב וז"ל ולספרים דגרסי הני תנאי כהני תנאי ר"ל דר"א ור"י פליגי ג"כ בהא דפליגי ר"ע ורא"בע ואנן קי"ל הלכה כר"ע מחבירו ומכ"ש הכא דרבי יהושע דפליג עם ר"א ס"ל ג"כ כוותי' דר"ע דפסח נאכל כל הלילה: וכדי להרחיק האדם מן העבירה הי' נוהג ר"ת למהר לאכול קודם חצות הלילה:
ומידי דברי בזה זכר אזכרנו דר"שי בפירושו על התורה ע"פ כי בחיפזון וכו' הלך רש"י בשטת ראב"ע דחיפזון דמצרים הי' וע"כ פיר"שי וחיפזון זה לא שלך הי' אלא של מצרים וכו' והנה ע"פ מועד צאתך ממצרים כתב וז"ל ומועד צאתך ממצרי' אתה שורף הרי שנמשך הכל אחר דבריו וצ"ע מאי * דוחקי' לפרש נגד ההלכה דהלכה כר"ע מחבירו וכ"ש בנ"ד דר"י ס"ל ג"כ כוותי' וצ"ע: היוצא מזה שהי' מקום לרבי עקיבא להכריע שהלכה כמותו נגד ראב"ע החולק עליו ומכ"ש דרבי יהושע החולק עם ר"א קאי ג"כ כוותי' דזמנו כל הלילה: ואולם דהצד שכנגדו הלא המה רא"בע ור"א הי' מקום להשיב לו נהי שהדין עמכם מ"מ טוב להחמיר לאכול אותו קודם חצות כמ"ש הראש בשם ר"ת: ולכ"א ורבי טרפון מחמת שהי' ר"ט שם מן הנמנע הי' לעשות כן:
איתא בברכות דפליגי ב"ש וב"ה בענין ק"ש דב"ש ס"ל בערב יטו ויקרא ק"ש ובבוקר יעמוד ויקרא שנ' בשכבך ובקומך וב"ה ס"ל עומדין וקורין יושבין וקורין מטין וקורין ומסיק שם הגמ' העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום. ורבי נחמן אמר העושה כדברי ב"ש חייב מיתה דתנן א"ר טרפון פעם אחד הייתי בדרך והטיתי עצמי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטין א"ל כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ש: וכתבו התו' וז"ל העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום וא"ת פשיטא דב"ש במקום ב"ה אינו משנה. ותירצו דה"א דווקא היכי דב"ש מקילין וב"ה מחמירין אז העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום הואיל והוא מקיל נגד ב"ה אבל היכי דב"ש מחמירי וב"ה מקילין כנדון דידן דגבי ק"ש דב"ש ס"ל שצריך לקרות דווקא דרך הטי' משום * דכתיב בשכבך וב"ה ס"ל עומדין או מטין או יושבין וקורין דב"ה נמי מודו שאם קרא דרך הטי' שהוא יוצא קמ"ל דאפ"ה לא עשה ולא כלום אם עשה כדברי ב"ש: ול"פז דון מינה כי היכי אליבא דר"י אם עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום הגם דב"ש מחמירי וב"ה ס"ל ג"כ הכי שהוא יוצא אעפ"כ ס"ל דלא עשה ולא כלום ואוקי באתרא דה"ה נלמד מזה אליבא דרבי נחמן דס"ל העושה כדברי ב"ש חייב מיתה הגם דב"ש מחמירי וב"ה נמי ס"ל דיוצא אפ"ה המחמיר כב"ש חייב מיתה שהרי ר"ט רצה ג"כ להחמיר כב"ש ואמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך ע"י שעברת על דברי ב"ה:
וע"פ הערה מבואר העניין מאחר שהי' הויכוח בעניין אכילת המצה דאתקש לפסח וכל אחד מהם עמד בשטתו ורצה לקבוע הלכה למעשה כמותו והי' מקום לומר שיש להחמיר לאכול אותו קודם חצזת ואולם בעבור שהי' רבי טרפון בתוך הבאים קיהה הוא בדבר ואמר שאין נכון לעשות כן ואמר בדידי' הוי עובדא שרצה להחמיר כדברי ב"ש להטות והי' בסכנת מות וא"ל חכמים כדאי היית לחוב בעצמך על ידי שעברת על דברי ב"ה ואע"ג דב"ה נמי סבירא לי' דיוצא אם הטה וקרא הואיל ורצה להחמיר נגד דברי ב"ה הי' חייב מיתה ה"ה בנ"ד וע"כ חשיב לר"ט באחרונה אחר כל החכמי' האלה לומר הגם שעמדו במחלוקותם אילו נגד אילו אעפ"כ הי' אפשר להכריע בדבר להחמיר אמנם מצד ר"ט שהי' שם קיהה הוא בדבר וע"כא ורבי טרפון כוונתו מאחר שהוא הי' נוסף על אלה ע"כ א"א הי':
ובאם יאמר האומר שאין הנדון דומה לראי' דר"ט עבר על דברי ב"ה ע"י קום ועשה שעשה מעשה והטה עצמו וכו' משא"כ בנ"ד דלא מוכחא מלתא כ"כ ע"י שמקדים לאוכלו קודם חצות: מצאתי און ויהי לי לישועה שכתב רש"ל נ"ע בתשובה אם אחד רוצה להחמיר שלא לאכול בשר אחר ט"ב עד השבת כרש"בג דס"ל הכי דלא יאות עבדי שהרי ר"ט רצה ג"כ להחמיר כב"ש והטה עצמו וב"ה ס"ל ג"כ הכי הואיל והי' מתכוין לעבור אדברי ב"ה אפילו להחמיר הי' חייב מיתה ה"ה בנ"ד שקבעו הלכה כרבא דס"ל עד התענית * בלבד והוא רוצה להחמיר כרש"בג עכ"ל: והתם ג"כ מה שמחמיר שלא לאכול בשר ע"י שב ואל תעשה הוא והוא ממש כנ"ד: וה"טז שהשיג שם ומחלק שאם המחמיר אומר שהוא חש לדברי רשב"ג שנראה כאילו הוא חולק על פסק דרבא זה הוא אסור אלא יחמיר לעצמו דרך לפנים משורת הדין ולא יאמר כלום לפ"ז ה"ה בנ"ד דוודאי אילו הי' רוצים להחמיר כדי להרחיק מן העבירה ר"ל הגם שזמנו כל הלילה מ"מ טוב להחמיר לאכול אותו קודם חצות גם רבי עקיבא אפשר שהי' מנענע להם ראשם: אמנם מאחר שהיו שם רבי אליעזר ב"ע בר פלוגתי' ורצו לאכול אותו קודם חצות כדי לקבוע הלכה כך כפי דבריהם וזה נראה שאסור מאחר שנקבע הלכה כר"ע מחבירו וכ"ש הכא שגם ר"י ס"ל כוותי' וא"כ אתי שפיר שהנדון דומה לראי' ממש:
ולבאר זאת נקדים גמ' דברכות וז"ל דר' אליעזר ב"ע ס"ל אכילת פסח עד חצות בלבד ויליף לי' מג"ש נא' כאן ואכלו הבשר בלילה הזה ונא' להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות: ורבי עקיבא פליג עלי' התם וס"ל אכילת פסח זמנו כל הלילה שנ' בחיפזון עד שעת חיפזון דישראל שנחפזו לצאת. והני תנאי כהני תנאי ר"ל כי היכי דפליגי רא"בע ור"ע פליגי ג"כ ר"א ור"י דכתיב וזבחת הפסח בערב מועד צאתך ממצרים רבי אליעזר סובר בערב אתה זובח מועד צאתך ממצרים אתה שורף: דס"ל שאינו נאכל רק עד חצות כרא"בע: ורבי יהושע ס"ל עד מועד צאתך ממצרים אתה אוכל דס"ל כל הלילה זמנו הוא כר"ע דס"ל ג"כ הכי נשמע מזה לדברי רא"בע צריך. ואי' בפסחי' א"ר לדברי ר' אלעור ב"ע דס"ל אכילת הפסח עד חצות בלבד ולא יותר ומנה אתקש לפסח ע"כ אינה נאכלת המצה לדבריו רק עד חצות ולא יותר וצריך לאכול האפיקומן קודם חצי הלילה דווקא ואם אכלו אחר חצות לא יצא י"ח: אבל לרבי עקיבא דס"ל הפסח זמנו כל הלילה ה"ה מצה של אפיקומן נמי רשאי לאוכלו כל הלילה:
ומינה נשמע נמי דרבי אליעזר ורבי יהושע דפליגי ג"כ בהא דר"א ס"ל כשטת ראב"ע דאמר עד חצות בלבד נאכל הפסח ור"י קס' לי' בשטתי' דרבי עקיבא דס"ל כל הלילה זמן אכילת פסח ומצה של אפיקומן דינו כפסח לכל מר * כדאי' לי': וע"פ הצעה זו יבואר העניין שהחכמים האלה נתוועדו יחד לעשות חוקת הפסח ואירע שנזדמנו לפונדק אחד וכאשר הגיע זמן אכילת מצה של אפיקומן נתעורר בניהם ויכוח איך ינהגו באכילתו אם לאוכלו קודם חצות הלילה דווקא כמו הפסח שהי' נאכל עד חצות בלבד או זמנו כל הלילה כמו הפסח שנאכל כל הלילה ורצה כל אחר מן החכמי' האלה לעשות כשמעתי' ועמדו במחלוקתם אילו כנגד אילו דהיינו רבי אליעזר בן עזריא ורבי עקיבא דפליגי אם קרא דחיפזון מיירי דישראל או חיפזון דמצרים. ועוד הי' שם במסיבה ההוא רבי אליעור ורבי יהושע דפליגי ג"כ בהא אם אמרינן עד מועד צאתך ממצרים אתה אוכל דהיינו כל הלילה או נימא מועד צאתך ממצרים אתה שורף וזמן אכילתו לפ"ז הוא עד חצות בלבד: ובהכי ניחא מ"ש מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ר"ל מעשה הי' שנזדמנו יחד בליל פסח שני חכמים הללו ועוד הי' שם במסיבה ההוא רבי אליעור ב"ע ורבי עקיבא דפליגי ג"כ בהא והי' ויכוח בניהם בעניין אכילת מצה של אפיקומן שרצה כל אחד מהם לקבוע הלכה כמותו. ואמר עוד נוסף על אלה הי' שם ג"כ רבי טרפון וכוונתו בזה לומר שאילו לא הי' שם ר"ט באותו הפעם הגם שהי' ויכוח זה בניהם הי' אפשר להכריע הדבר נהי דזמנז כל הלילה מ"מ טוב להחמיר לאכול אותו קודם חצות כמ"ש בסמוך אמנם מאחר שרבי טרפון הי' במסיבה ההוא קיהה הוא בדבר שאין נכון לעשות כן: ועל פי זה מיושב מה * שהקשו התו' בע"ז הלא רבי טרפון הי' רבו של רבי עקיבא איך מזכירו בהגדה של פסח באחרונה אחר דברי ר"ע: ובהכי ניחא מאחר שהי' הויכוח זה בניהם הי' אפשר להכריע הדבר להחמיר אכן מצד שהי' שם רבי טרפון בההוא שעתא קיהה הוא בדבד ועמדו במחלוקתם:
ואפרש שיחתי דהר"אש כתב וז"ל ולספרים דגרסי הני תנאי כהני תנאי ר"ל דר"א ור"י פליגי ג"כ בהא דפליגי ר"ע ורא"בע ואנן קי"ל הלכה כר"ע מחבירו ומכ"ש הכא דרבי יהושע דפליג עם ר"א ס"ל ג"כ כוותי' דר"ע דפסח נאכל כל הלילה: וכדי להרחיק האדם מן העבירה הי' נוהג ר"ת למהר לאכול קודם חצות הלילה:
ומידי דברי בזה זכר אזכרנו דר"שי בפירושו על התורה ע"פ כי בחיפזון וכו' הלך רש"י בשטת ראב"ע דחיפזון דמצרים הי' וע"כ פיר"שי וחיפזון זה לא שלך הי' אלא של מצרים וכו' והנה ע"פ מועד צאתך ממצרים כתב וז"ל ומועד צאתך ממצרי' אתה שורף הרי שנמשך הכל אחר דבריו וצ"ע מאי * דוחקי' לפרש נגד ההלכה דהלכה כר"ע מחבירו וכ"ש בנ"ד דר"י ס"ל ג"כ כוותי' וצ"ע: היוצא מזה שהי' מקום לרבי עקיבא להכריע שהלכה כמותו נגד ראב"ע החולק עליו ומכ"ש דרבי יהושע החולק עם ר"א קאי ג"כ כוותי' דזמנו כל הלילה: ואולם דהצד שכנגדו הלא המה רא"בע ור"א הי' מקום להשיב לו נהי שהדין עמכם מ"מ טוב להחמיר לאכול אותו קודם חצות כמ"ש הראש בשם ר"ת: ולכ"א ורבי טרפון מחמת שהי' ר"ט שם מן הנמנע הי' לעשות כן:
איתא בברכות דפליגי ב"ש וב"ה בענין ק"ש דב"ש ס"ל בערב יטו ויקרא ק"ש ובבוקר יעמוד ויקרא שנ' בשכבך ובקומך וב"ה ס"ל עומדין וקורין יושבין וקורין מטין וקורין ומסיק שם הגמ' העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום. ורבי נחמן אמר העושה כדברי ב"ש חייב מיתה דתנן א"ר טרפון פעם אחד הייתי בדרך והטיתי עצמי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטין א"ל כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ש: וכתבו התו' וז"ל העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום וא"ת פשיטא דב"ש במקום ב"ה אינו משנה. ותירצו דה"א דווקא היכי דב"ש מקילין וב"ה מחמירין אז העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום הואיל והוא מקיל נגד ב"ה אבל היכי דב"ש מחמירי וב"ה מקילין כנדון דידן דגבי ק"ש דב"ש ס"ל שצריך לקרות דווקא דרך הטי' משום * דכתיב בשכבך וב"ה ס"ל עומדין או מטין או יושבין וקורין דב"ה נמי מודו שאם קרא דרך הטי' שהוא יוצא קמ"ל דאפ"ה לא עשה ולא כלום אם עשה כדברי ב"ש: ול"פז דון מינה כי היכי אליבא דר"י אם עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום הגם דב"ש מחמירי וב"ה ס"ל ג"כ הכי שהוא יוצא אעפ"כ ס"ל דלא עשה ולא כלום ואוקי באתרא דה"ה נלמד מזה אליבא דרבי נחמן דס"ל העושה כדברי ב"ש חייב מיתה הגם דב"ש מחמירי וב"ה נמי ס"ל דיוצא אפ"ה המחמיר כב"ש חייב מיתה שהרי ר"ט רצה ג"כ להחמיר כב"ש ואמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך ע"י שעברת על דברי ב"ה:
וע"פ הערה מבואר העניין מאחר שהי' הויכוח בעניין אכילת המצה דאתקש לפסח וכל אחד מהם עמד בשטתו ורצה לקבוע הלכה למעשה כמותו והי' מקום לומר שיש להחמיר לאכול אותו קודם חצזת ואולם בעבור שהי' רבי טרפון בתוך הבאים קיהה הוא בדבר ואמר שאין נכון לעשות כן ואמר בדידי' הוי עובדא שרצה להחמיר כדברי ב"ש להטות והי' בסכנת מות וא"ל חכמים כדאי היית לחוב בעצמך על ידי שעברת על דברי ב"ה ואע"ג דב"ה נמי סבירא לי' דיוצא אם הטה וקרא הואיל ורצה להחמיר נגד דברי ב"ה הי' חייב מיתה ה"ה בנ"ד וע"כ חשיב לר"ט באחרונה אחר כל החכמי' האלה לומר הגם שעמדו במחלוקותם אילו נגד אילו אעפ"כ הי' אפשר להכריע בדבר להחמיר אמנם מצד ר"ט שהי' שם קיהה הוא בדבר וע"כא ורבי טרפון כוונתו מאחר שהוא הי' נוסף על אלה ע"כ א"א הי':
ובאם יאמר האומר שאין הנדון דומה לראי' דר"ט עבר על דברי ב"ה ע"י קום ועשה שעשה מעשה והטה עצמו וכו' משא"כ בנ"ד דלא מוכחא מלתא כ"כ ע"י שמקדים לאוכלו קודם חצות: מצאתי און ויהי לי לישועה שכתב רש"ל נ"ע בתשובה אם אחד רוצה להחמיר שלא לאכול בשר אחר ט"ב עד השבת כרש"בג דס"ל הכי דלא יאות עבדי שהרי ר"ט רצה ג"כ להחמיר כב"ש והטה עצמו וב"ה ס"ל ג"כ הכי הואיל והי' מתכוין לעבור אדברי ב"ה אפילו להחמיר הי' חייב מיתה ה"ה בנ"ד שקבעו הלכה כרבא דס"ל עד התענית * בלבד והוא רוצה להחמיר כרש"בג עכ"ל: והתם ג"כ מה שמחמיר שלא לאכול בשר ע"י שב ואל תעשה הוא והוא ממש כנ"ד: וה"טז שהשיג שם ומחלק שאם המחמיר אומר שהוא חש לדברי רשב"ג שנראה כאילו הוא חולק על פסק דרבא זה הוא אסור אלא יחמיר לעצמו דרך לפנים משורת הדין ולא יאמר כלום לפ"ז ה"ה בנ"ד דוודאי אילו הי' רוצים להחמיר כדי להרחיק מן העבירה ר"ל הגם שזמנו כל הלילה מ"מ טוב להחמיר לאכול אותו קודם חצות גם רבי עקיבא אפשר שהי' מנענע להם ראשם: אמנם מאחר שהיו שם רבי אליעזר ב"ע בר פלוגתי' ורצו לאכול אותו קודם חצות כדי לקבוע הלכה כך כפי דבריהם וזה נראה שאסור מאחר שנקבע הלכה כר"ע מחבירו וכ"ש הכא שגם ר"י ס"ל כוותי' וא"כ אתי שפיר שהנדון דומה לראי' ממש:
מרבה לספר
בא"י וכו' אשר גאלנו וגאל את אבותינו וכו' דהא מחויב לראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים ואע"ג בנשמת כל חי וכו' קאמ' שעשית עם אבותינו ועמנו ממצרי' גאלתינו וא"כ מקדי' אבותינו קוד' עמנו וכאן מקדי' גאלנו קודם אבותינו וי"ל משום דבעי חתימה מעין פתיחה וכיון שמסיים גאל ישראל ר"ל אנחנו נקראים ישראל. קאמר גאלנו. והגיענו לילה הזה. אעפ"י שכבר אמ' שהחיינו וכו' תי' אבודרהם דברכ' שהחיינו הוא הודאה ושבח. וכאן אומ' לשון בקשה על העתיד עכ"ל עוד כ' שם דלא גרסינן יגיענו למועדי' דהוי לשון נסתר. אלא הַגִיעֵנוּ למועדים שכל הענין עד למטה הוא מדבר לנוכח וכן הוא בסדר רבינו סעדי' עכ"ל. למועדים ולרגלים. הנה כולם מפורשי' למועדי' היינו ר"ה וי"כ ולרגלים היינו שבועות וסוכו' דמחויב לעלו' לרגל. אבל לפענ"ד קאי על קרבן פסח שנ' (דברים ט״ז:ו׳) שם תזבח את הפסח וגו' מועד צאתך ממצרים ולרגלים היינו חג המצות עצמו שמחים בבנין עירך. כי אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה ועד"ה כי ניחם ה' ציון וגו' ששון ושמחה ימצא בה וששים בעבודתך כדאית' בפסחים דף פ"ה ע"ב כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא: