פרשנות מצטטת על דברים טז:ח

מתני' משקין בית השלחין במועד - שדה שהיא עומדת בהר וצריך להשקותה תמיד משקין אותה אפילו בחולו של מועד לפי שהוא לו הפסד גדול אם אינו משקה אותה ודבר של הפסד התירו חכמים לטרוח בו בחולו של מועד כמו שאנו מוצאין במסכת חגיגה (דף יח.) דכתיב (דברים טז ח) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך מה שביעי עצור בעשיית מלאכה אף ששה עצורים בעשיית מלאכה אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששה עצורין בכל מלאכה תלמוד לומר השביעי שביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה עצורין בכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזו מלאכה אסורה בחוש"מ ואי זו מותרת ומלאכה שיש בה הפסד אם אינו עושה אותה כגון להשקות בית השלחין התירו חכמים:

ששת ימים אלו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ומדברי רבינו שבכלל מלאכת עבודה סתם אינה מלאכת אוכל נפש וכו' שבשביעי נאמר בפרשת ראה אנכי וביום השמיני עצרת [כן הוא בדפוס ויניציאה ואמשטרדם ובמגדל עוז וט"ס הוא שצ"ל וביום השביעי עצרת וכו'] ע"כ. דברי הרב ז"ל מבוארים דס"ל דרבינו הביא פסוק דאך אשר יאכל לכל נפש לענין פסח דוקא דכתיב בפרשת ראה ובפרשת בא מלאכה סתם ולהכי הוצרך קרא בפרשת בא להתיר מלאכת אוכל נפש. אמנם בשאר מועדים דכתיב בהו מלאכת עבודה לא הוצרך קרא לבאר דאוכל נפש שרי משום דמלאכת עבודה לא נכלל בה אוכל נפש ולפי זה קשה דאם כן למאי איצטריך קרא בפרשת אמור לכתוב מלאכת עבודה גבי פסח כיון שסופינו למעט אוכל נפש להדיא והוה ליה לכתוב מלאכה סתם אי נמי מצינן לאקשויי לפי זה דלמאי איצטריך קרא דאך אשר יאכל וכו' כיון שכבר ביארה תורה גבי פסח גופיה מלאכת עבודה דוקא וראיתי להרב לח"מ ז"ל שנתעורר בזה וכתב דאי לאו קרא דאך אשר יאכל הוה אמינא דכל מלאכה במשמע אפי' אוכל נפש וקרא דפרשת אמור אתא לומר דאפי' מלאכות החשובות לכם עבודה וחסרון כיס כגון דבר האבד כמ"ש בתורת כהנים והביאו רש"י בפירוש החומש והוה אמינא אפילו אוכל נפש במשמע לקיים הכתוב שאמר כל מלאכה ומלאכת עבודה איצטריך להך אבל השתא גלי לן קרא דאוכל נפש מותר ומלאכת עבודה אתי כפשוטו דלא הוי אוכל נפש וכן דרשא דחסרון כיס דרשינן ממשמעותיה דקרא ואף על גב דאתא למעוטי אוכל נפש מ"מ איכא למדרש הכי ממשמעותיה דקרא ע"כ תוכן דבריו וק"ל דהיכי הוה אמינא דקרא דמלאכת עבודה אתי לרבויי חסרון כיס ודבר האבד משום קרא דמלאכה סתם ומהיכא תיתי לן התירה דחסרון כיס ודבר האבד דאצטריך קרא לאוסרו ועוד קל וחומר הדברים אם בשאר מועדים שהתיר אוכל נפש דכתיב בהו מלאכת עבודה אסר חסרון כיס ודבר האבד [כמו שיבא לקמן] בפסח דאסר אפילו אוכל נפש לאו קל וחומר שיאסר הני ואף אם נאמר דבשאר מועדים במשמעות מלאכת עבודה נכלל גם כן חסרון כיס ודבר האבד כמו שכתב הרב בפסח אכתי הקושיא במקומה עומדת דלמאי איצטריך כיון דהוי קל וחומר גמור כדאמרן ותו קשה במה שסיים ז"ל ואף על גב דאתא למעוטי אוכל נפש וכו' דהלשון מגומגם כיון דאיכא קרא דאך אשר יאכל להדיא לא צריכנן תו הך קרא למעוטי ואדרבא הוא מיותר דגם אם יאמר מלאכה סתם על כרחך לא הוי אוכל נפש מכח קרא אחריתי דלהכי דוקא אתא.

לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ענין הכתוב הזה ודאי לאסור בשבת גם מלאכת אוכל נפש, כי אמר כל העושה בו מלאכה יומת, ופירש שלא יבערו גם אש לאפות לחם ולבשל בשר כי האש צורך כל מאכל והוצרך לומר כן מפני שלא אמר "העושה בו כל מלאכה" כאשר אמר בעשרת הדברות (שמות כ׳:י׳) לא תעשה כל מלאכה, ואמר מלאכה סתם, והיה אפשר שנוציא מן הכלל מלאכת אוכל נפש, כי כן נאמר בחג המצות (דברים טז ח) לא תעשה מלאכה ואין אוכל נפש בכללו, ולכך הזכיר בפירוש שאף אוכל נפש אסור בו:
וכלשון הזה מצאתי במדרש (מכילתא כאן) רבי נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת למה נאמר, לפי שהוא אומר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, שומע אני יהא רשאי להדליק לו את הנר, להטמין לו את החמין, ולעשות לו מדורה בשבת, ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת וזה קרוב למה שאמרנו, שלא היו מלאכות הללו שהן הנאה לגופו בכלל איסור הראשון. ורצה רבי נתן לומר שלא הוצרך הכתוב לאסור אפייה ובשול ושאר צרכי אוכל נפש, שכבר אמר להם את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו (שמות ט״ז:כ״ג), אבל עדיין כל מלאכות שאדם נהנה בהן ואינן עושין אלא הנאה לגוף כגון הדלקת הנר ומדורה ורחיצת גופו בחמין יהיו מותרות כי זה מעונג שבת, לכך נאמר לא תבערו אש לאסור הכל: ולרבותינו עוד בו מדרש בתלמוד (שבת ע) מפני שלא אמר כל העושה בו כל מלאכה יומת, או שיאמר כל המבעיר אש בכל מושבותיכם יומת, אמרו שיצאת להקל בה להיותה בלאו. ויש אומר שיצאה לחלק, לפי שהיתה בכלל לא תעשה כל מלאכה (שמות כ׳:י׳):