פרשנות מצטטת על דברים טז:טו

חגיגה
חגיגה יש בה ג' פרקים, כנגד שלש רגלים. וע"ד הנסתר הוא חג דכולהו חגין מתחוגגין בה, ושלשה הם כידוע:


חוץ מחרש. אע"ג דמתניתין מפרשא בש"ס (דף ב:) בחסורי מחסרא דין השמחה כמ"ש התי"ט, מ"מ מיפרשא מתניתין שפיר על פי המסקנא כפי מה שפירשה הרב בלי שום דוחק, ואין אנו צריכין להאריך בזה, כמו שלא רצה הרב להאריך כדרכו בשאר המקומות ולומר חסורי מחסרא והכי קתני, מ"מ אתן טעם למה סתם התנא דין השמחה ולא פירשה, והוא לגלות דאין ראוי לשמוח יותר מדאי, כדכתיב (דברים טז, טו) והיית אך שמח. דאכין ורקין מעוטין הן (עי' ר"ה יז: וברש"י), שלא יבא על ידה לידי קלות ראש שנא' (תהלים ב, יא) וגילו ברעדה:

וטעם וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר על דרך הפשט כמו שור שה כשבים (דברים י״ד:ד׳) ראובן שמעון לוי (שמות א ב) ואמר וזבחת פסח לה' אלהיך וצאן ובקר לכך לא אמר וזבחת פסח לה' אלהיך מן הצאן ומן הבקר כאשר יאמר בכל מקום מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם (ויקרא א ב) ואם מן הצאן קרבנו (שם פסוק י) אם מן הבקר הוא מקריב (שם ג א) אבל יצוה בכאן בפסח והוא השה שהזכיר כבר וצאן ובקר אילים ועזים ובני בקר לחוג חגיגה ביום הזה כאשר יצוה בשבועות ובסוכות שיאמר (דברים ט״ז:י׳) ועשית חג שבעות לה' אלהיך מסת נדבת ידך שיביא בקר וצאן לשלמים כאשר תשיג ידו וכן אמר בסוכות (דברים ט״ז:ט״ו) שבעת ימים תחג לה' אלהיך וגו' ובסוף כלל את שלשתם ודומה לזה בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח חג שבועות ימים מצות יאכל (יחזקאל מה כא) ופירש בחג שבעת ימים וכן מצינו בפסח יאשיהו שאמר (דהי"ב לה ז) צאן כבשים ובני עזים הכל לפסחים ובקר שלשת אלפים ואחר כן אמר (שם פסוק יג) ויבשלו הפסח באש כמשפט והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות ויריצו לכל בני העם הנה פירש כי כבשים ובני עזים הכל לפסחים לא עזים עצמן ולא בקר כדכתיב (שמות יב ה) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים ופירש כי הבקר אשר הזכיר היו שלשת אלפים והיו קדשים אשר בסירות להריץ לפני העם לאכול לשבעה כענין החגיגה שקבלו רבותינו (פסחים ע) ואונקלוס (תרגום אונקלוס על דברים ט״ז:ב׳) עשה צאן דבק עם הפסח ולא יתקשר הוי"ו יפה במלת ובקר ועוד כי אין כל הצאן כשר לפסחים והנכון מה שאמרנו ובאר בכאן דברים רבים כי הזכיר במצה שתהיה לחם עני להגיד כי צוה לזכור שיצאו בחפזון והיא עני זכר כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ והנה תרמוז לשני דברים וכן אמרו הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים או יאמר שתהיה עוד עשויה כלחם עני ולא שתהיה מצה עשירה כמו שהזכירו רבותינו (פסחים לו) ובאר במצות השאור שלא יראה בכל גבולך כי בתחלה אמר (שמות יב יט) לא ימצא בבתיכם:

חיוב החגיגה לא אמור במפורש בתורה, אך הוא עולה בבירור מתוך הפסוקים העורכים את פרשת המועדים. כשהתורה עורכת את שלושת הרגלים היא מוסיפה תמיד את הלשון "חג": "וחגֹתם אֹתו חג לה' " (שמות יב יד; ויקרא כג מא); "שבעת ימים תחֹג" (דברים טז טו). הסוגיה בבבלי (י ע"ב) מוכיחה מפשוטם של המקראות שאין חג אלא זביחת קרבנות. בשמות ה א אמור: "שלח את עמי ויחֹגו לי במדבר", ובהמשך דבריו חוזר משה על דרישתו: "ונזבחה לה' אלֹהינו" (פסוק ג), ולהלן: "בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו" (י ט). שתי מסורות בספרות התלמודית מעידות על נוהג החגיגה מימי שמעיה ואבטליון. בברייתא בבבלי פסחים נאמר כי היה ויכוח בין יהודה בן דורתאי וחכמים אם חגיגה הבאה עם הפסח דוחה את השבת. לדעתו של יהודה בן דורתאי החגיגה דוחה את השבת כשם שהפסח דוחה את השבת: "תניא יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום, אמר אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים לו. תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת" (ע ע"ב). מתוך הדברים משתמע כי אנו נמצאים בימים הסמוכים לימי שמעיה ואבטליון, ויהודה בן דורתאי תמה על שני גדולי הדור אשר, כפי המשמע, כבר אינם בחיים אך מסתמכים על דבריהם ומזכירים את הוראתם¹⁶ראו הדיון בפירושנו לפסחים פ"ו מ"ג. . מימים קדומים אלו בתולדות ההלכה אף המסורת על הלל שבירושלמי פסחים: "על זה עלה הלל מבבל. כתוב אחד אומר וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר (דברים טז ב) וכתוב אחר אומר מן הכבשים ומן העזים תקחו (שמות יב ה), הא כיצד צאן לפסח וצאן ובקר לחגיגה... ודרש והסכים ועלה וקיבל הלכה" (פ"ו ה"א, לג סע"א). על פי הירושלמי הייתה, אפוא, הלכה מקובלת בארץ ישראל על החגיגה שבאה מן הצאן ומן הבקר, בניגוד לפסח שאינו בא אלא מן הצאן. עם זאת, אפשר שזו רק ראייתו המאוחרת של התלמוד שבא לעמעם את המהפכה שיזם הלל ולראותה כדרשה רגילה. עסקנו בהרחבה בנושא זה בנספח למסכת פסחים וראינו כי כל אחת מהמסורות שבידינו מדגישה מרכיב אחר: לימוד תורה, חשיבות השמועה והציטוט, היכולת לדרוש וכו'.