וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃
תוספתא כפשוטה
28-29. אי זו היא ראיה אילו עולות הבאות לראיה אי זו היא חגיגה אילו שלמים הבאין לחגיגה. במשנתנו פ"א מ"ב: בית שמאי אומרים הראיה שתי כסף וחגיגה מעה כסף. ובית הלל אומרים הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף. ובקטעים מס' המפתח לרבינו נסים שפרסם הר"ש אברמסון בתרביץ שכ"ו, עמ' 59: בית שמאי אומ' הראיה שתי כסף כול', פי אלתוספה איזו היא ראיה אילו עולות הבאות לראיה, חגיגה אילו שלמים הבאים לחגיגה, ובגמ' דבני מער' (פ"א רה"ב, ע"ו ע"ב) נמי גרס' ראיה עולות וחגיגה שלמים. הרי לך שרבינו הבין שברייתא זו באה לפרש מה היא ראייה. ונראה שבאו להוציא ממה שאמרו בספרי ראה פי' קמ"ג, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 196: ולא יראה את פני ה' ריקם. מן הצדקה. וחכמים נתנו שיעור בית שמאי אומרים הראיה שתי כסף ושמחה מעה כסף, ובית הלל אומרים הראיה מעה כסף ושמחה שתי כסף. ואין למחוק "מן הצדקה", שהרי כן הוא בכל כתה"י ובפסיקתא זוטרתי ובתרגום יונתן, כמו שהעיר רמא"ש. וכן בס' יראים השלם סי' תכ"ה, סוף עמ' 492. וכתב שם: וכאשר יבאו לראות צריכין לעשות צדקה, או קרבן, דכתיב לא יראו פני ריקם, ותני בספרי ריקם מן הצדקה. ובצדקה זו (כלומר, של ראיה) אין שיעור כדתנן (פאה רפ"א) אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וכו' אבל חכמים נתנו בו שיעור בית שמאי אומרים הראיה שתי כסף וכו'. ומ"ש רבינו: וכאשר יבאו לראות צריכין לעשות צדקה, או קרבן וכו' צע"ג.34בס' יראים ד"ו סי' ת"ג: וראייה זו קרבן, דכתיב לא יראו פני ריקם, ריקם מן הצדקה, ובצדקה זו אין לה שיעור, דתנן וכו'. והלשון מגומגמת. ולפי שיטת הספרי ראיה היא צדקה של כסף, ושמחה הם שלמים, שאף העניים אוכלים מהם, כמפורש בכתוב (דברים ט"ז, י"א), ודלא כמשנתנו והתוספתא כאן והירושלמי והבבלי. וכן במכילתא משפטים פ"כ, עמ' 333: לא יראו פני ריקם בזבחים. אתה אומר בזבחים, או אינו אלא בכספים וכו', ובא להוציא מדעת הספרי, כמו שפירש ווייס בהגהות שם.
רש"י
אלמנה מאי איכא למימר - הא כתיב בה שמחה דכתיב (דברים ט״ז:י״א) והגר והיתום והאלמנה: