פרשנות מצטטת על דברים טז:יט

וע"ד המדרש ותכהין עיניו מראות, אמרו בב"ר ע"י שנטל שחד מעשו כהו עיניו דכתיב (דברים ט״ז:י״ט) כי השחד יעור וגו', וזהו אזהרה לדיינין, א"ר יצחק ומה מי שנטל ממי שהוא חייב לו כהו עיניו הלוקח שחד ממי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה, וע"ז אמר הכתוב (שמות כ״ג:ח׳) ושחד לא תקח וגו', ד"א כדי שיטול יעקב את הברכות, ד"א מפני עשן ע"ז שהיו מקטרות נשי עשו לע"ז, ד"א כדי שלא יהא יוצא לחוץ ויאמרו עליו זה אביו של רשע, אמר הקב"ה אני מכהה את עיניו והוא יושב בבית, וזה שכתוב (משלי כ״ח:כ״ח) בקום רשעים יסתר אדם, מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עיניו כהות, בן רשע מיצחק דכתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, תלמיד רשע מאחיה השילוני שהעמיד את ירבעם וכתיב (מלכים א י״ד:ד׳) ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו, ד"א ותכהין עיניו מראות בשכינה שהרי בשעה שנעקד ע"ג המזבח והציץ בשכינה ונגזר עליו אותה שעה שיכהו עיניו ולא רצה הקב"ה להענישו מיד שלא היתה דעתו אלא לנסות את אברהם, וזהו שאמר מראות ולא אמר מלראות מלשון מראות אלהים, ומשלו רז"ל משל למה הדבר דומה למלך שהיה מטייל בפתח פלטרין שלו תלה עיניו וראה בנו של אוהבו מציץ עליו מן החלון, אמר המלך אם אני הורגו עכשיו אני מכריע את אוהבי אלא גוזר אני שיסתמו כל החלונות, כך כשהביט יצחק בשכינה בשעת העקדה אמר הקב"ה אם אני הורגו עכשיו אכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזר אני שיכהו עיניו, זהו שאמר הכתוב (ישעיהו ה׳:כ״ג) מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו, ע"י שהיה יצחק מצדיק לעשו הרשע בשביל כי ציד בפיו לכך יסירו ממנו צדקת צדיקים, זה משה שכתוב בו (דברים ל״ד:ז׳) לא כהתה עינו ולא נס לחה וגו'.

לִפְנֵיהֶם. וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם, וַאֲפִלּוּ בְּדִין שֶׁהָאֻמּוֹת דָּנִין כְּדִין יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳ (גיטין פח:). וְדָבָר זֶה צָרִיךְ בֵּאוּר מַסְפִּיק. וְנַקְדִּים לְבֵאוּר דָּבָר זֶה, מַה שֶּׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (עיין אסתר רבה א יב) שֶׁבְּכִסֵּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הָיוּ שֵׁשׁ מַעֲלוֹת, וְהָיָה כָּתוּב עַל אַחַת: ״לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט״ (דברים טז:יט), וְעַל הַשְּׁנִיָּה: ״לֹא תַכִּיר פָּנִים״ (דברים טז:יט). וְעַל הַשְּׁלִישִׁית: ״לֹא תִקַּח שֹׁחַד״ (דברים טז:יט). וְעַל הָרְבִיעִית: ״לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה״ (דברים טז:כא). וְעַל הַחֲמִישִׁית: ״וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה״ (דברים טז:כב). וְעַל הַשִּׁשִּׁית: ״לֹא תִזְבַּח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם״ (דברים יז:א). וְכָל מַשְׂכִּיל יִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, מַה עִנְיָן שְׁלֹשָׁה לָאוִין אֵלּוּ ״לֹא תִטַּע״ וְ״לֹא תָקִים״ וְ״לֹא תִזְבַּח״ אֶל כִּסֵּא אֲשֶׁר הוּכַן לְיוֹשֵׁב עַל מִדִּין? וְכִי בַּעֲבוּר שֶׁהֵם סְמוּכִים בַּתּוֹרָה נִסְמְכוּ בַּכִּסֵּא? וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן אִם הָיָה כּוֹתֵב בִּמְקוֹמָם ״וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים״ (דברים יז:יז), ״וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים״ (דברים יז:טז), ״וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ״ (דברים יז:יז). מִזֶּה רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁכָּל שִׁשָּׁה לָאוִין אֵלּוּ מְדַבְּרִים מֵעִנְיַן הַמִּשְׁפָּט. וּמֵהֵיכָן לָמַד שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לוֹמַר כֵּן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהֵבִין זֶה מִן סְמִיכוּת פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים לְפָרָשַׁת מִזְבֵּחַ, לוֹמַר שֶׁתָּשִׂים סַנְהֶדְרִין אֵצֶל מִזְבֵּחַ. וּלְמַאי נָפְקָא מִנַּהּ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָשׂוּם סַנְהֶדְרִין אֵצֶל מִזְבֵּחַ? אֶלָּא וַדַּאי כְּדֵי לְלַמֵּד דַּעַת אֶת הָעָם, שֶׁכָּל הַפּוֹסֵל בַּמִּזְבֵּחַ וּבַנִּקְרָבִים עָלָיו, פּוֹסֵל גַּם בַּסַּנְהֶדְרִין, וְדַוְקָא בַּדְּבָרִים שֶׁנִּזְכְּרוּ סוֹף פָּרָשַׁת יִתְרוֹ בְּעִנְיַן הַמִּזְבֵּחַ.

ועכ"פ מבואר בהדיא בדברי המאירי דזה הו"ל בכלל עשה של מורא שמים. מ"מ אין זה מספיק כלל לתרץ דעת הבה"ג וסייעתו ודברי הרמב"ן ז"ל דאע"ג דהו"ל נמי בכלל עשה דמורא שמים מ"מ הי' להם למנות עשה זו שבאה בפרטות על עלום שם המיוחד שלא לקרותו ככתבו. וכדרכם ז"ל בהרבה מ"ע כיו"ב. כמו שמנו מ"ע דואהבת לרעך כמוך ומנו ג"כ עשה דואהבתם את הגר אע"ג שכבר הוא בכלל עשה דואהבת לרעך כמוך שהרי דינו כישראל לכל דבר. אלא שבא הכתוב להוסיף עשה פרטית בגר צדק בפ"ע וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ (עשין ר"ז) ובסמ"ג (עשין י') עיי"ש. וכן מנו הבה"ג וסייעתו לאו דלא תעשוק שכיר אף שכבר מנו לאו דלא תעשוק את רעך. והרי שכיר לא גרע משאר ישראל שעובר עליו בלא תעשוק את רעך וליכא נפקותא בלאו זה אלא לעבור עליו על השכיר בשני לאוין. וכן פירש"י בפרשת תצא עיי"ש. והר"ב מל"מ (בפ"ד ח"ב) תמה על הרמב"ם וסייעתו ז"ל שלא מנו לאו דלא תעשוק שכיר עיי"ש. וזה באמת צ"ע דלפי דרכם ראוי למנותו. אלא שמה שכתב שם שלא ראה לשום אחד ממוני המצות שמנאוהו אשתמיטתי' דברי הבה"ג וכל הנמשכים אחריו שמנאוהו. וכן מנו הבה"ג וסייעתו לאו דלא תטה משפט גר יתום ולאו דלא תטה משפט אביונך אע"פ שכבר מנו לאו דלא תטה משפט האמור בפרשת שופטים שכולם בכלל. ועי' בסה"מ להרמב"ם (לאוין ר"פ) ובסמ"ג (לאוין ר"ה ר"ו) עיי"ש. וכן מנו לאו דלא תשקרו שהוא אזהרה לנשבע לשקר על כפירת ממון אף שכבר מנו לאו דלא תשבעו בשמי לשקר שכולל כל מיני שבועת שקר: