פרשנות מצטטת על דברים טז:כא

כשאויבינו פלילים כו'. דקרא (ר' דברים לב, כט) הכי קאמר "לו חכמו יבינו לאחריתם" שלא מידם היתה זאת מה שהם מושלים בנו, אלא מה' היתה זאת, כי ה' מכרם וה' הסגירם (שם שם ל), שהרי האומות מודים ש"לא כצורנו צורם" (שם שם לא), שאינו שוה צורם לצורינו, ואפילו הכי "אויבינו פלילים" (שם), ולמה היה זה, אלא כי צורם מכרם. ומזה תשמע אם היה צורם שוה חס ושלום לצורינו, ראוי שיהיו אויבינו פלילים, כי בדין כך הוא, אחר שצורם שוה לצורינו, ראוי שיהיו אויבינו פלילים. ואם כן המביא דין בערכאות שלהם מייקר שם עבודה זרה, לומר חס ושלום כי צורם וכו'. וטעם זה ידוע, כי המשפט הוא לאלקים, כדכתיב (דברים א, יז) "כי המשפט לאלקים הוא". ועוד כתיב (ר' מ"ב יז, פו) "ולא ידעו משפט אלקי הארץ", הרי כי המשפט תולה באלהות. ועוד, כי עובדי עבודה זרה אומרים כי המשפטים הוא לאלהות שלהם, כי כל אלהות יש לו משפט, ולעולם הולכין אחר בית דין יפה וחשוב יותר (סנהדרין לב ע"ב), נמצא ההולך לפני דין שלהם מייקר שם עבודה זרה להחשיב משפט אלקיהם:
ובקצת ארצות ובקצת קהילות שמים ללענה משפט ראשונה, הקימו להם מציבות למנות להם מקצת ראשים בורים, לא ידעו לשון משפט ומהו הדין, ודרשו המקרא לגנאי לפני הדיוטות דווקא, שלא די שמנו ראשים בורים מכל, אלא נטלו המשפט מיודעי דבר המשפט ונתנו אותו לבורים, עד שהיודעים ותלמידים – בעיניהם רואים עוות משפט ודין גזל ועושק על מקצת ראשים בורים, ואין לאל ידיהם להושיע אף ליתום ולאלמנה. והנה עוברים כל שעה על "לא תטע לך אשירה אצל מזבח ה' אלקיך" (ר' דברים טז, כא), כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ז ע"ב) הממנה דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה אצל מזבח ה'. ואולי רמז עליו בתורה "לא תטע לך אשרה אשר שנא ה' אלקיך" (ר' דברים טז, כא), כי אותיות "אשרה" 'הראש', "אשר שנא ה'" קאי על האשרה, הוא הראש ששנא ה' אלקיך, ואלקיך שונא אותו גם כן. וחכמי הדור אין להם להתאונן על כבוד התורה, כי דיו לעבד שיהיה כמו רבו (ברכות נח ע"ב), הרי הם מחללים שם שמים ומייקרים שם עבודה זרה, עבירה גוררת עבירה (אבות פ"ד מ"ב), דורשים 'לפני הדיוטות' דוקא, עד שבאו לדרוש 'לפני ערכאות' דוקא, עד שאין פונים עוד למשפטי התורה. ואין לך דבר אהוב לפני השם יתברך כמו משפט אמת, וכמו שאמרו ז"ל (שבת י.) היושב ודן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. והם משליכים אמת ארצה, עד כי אין משפטי אמת. ונמשך עוד כמעט חס ושלום שאין תורה ודת, כי אין ביד החכמים לגדור פרצות הדור, כי יאמר הראש וחביריו, והדומה לו, אין אתה אב בית דין לנו שאנחנו חייבים לשמוע לך. ויותר קשה לסבול עולם מעול מלכות, שמפני שאין הכבוד נאה לו, והוא אינו נאה לכבוד, [ו]כאשר יחשוב שאין אחד נוהג כבוד בו, ולא ירצה להיות כפוף תחתיו – מכניע אותו ומציר לו ורודף אותו בכל הרדפה, וכן לשפלותו הוא מגרה באנשים חשובים ותלמידי חכמים, שיסבור כי אין החשובים והתלמידי חכמים רוצים להיות נכנעים תחתיו, ולכן הוא דורך על במתי החשובים והנכבדים ביותר להשפיל אותם. אוי ואבוי להם מאותה חרפה ומאותה בושה ומאותה כלימה. אך נתקררה רוחי ונכבה אש יקוד לבי הבוערת, כי דבר בם ראיתי כי אין יוצא מאתם לא נין ולא נכד, עד שהעניות שולטת, [ואין להם] זרע שיהיה לו שם בחכמים ושאר בתלמידים:
ואני אומר כי ירא אלקים יחוש לו ואל יעמוד לפניהם למשפט, והרי אמרו ז"ל (סנהדרין ז ע"ב) "לא תעשו אתי אלקי כסף ואלקי זהב" (ר' לעיל כ, כ), זה דיין הבא בשביל כסף וזהב. ולפיכך נאמר "לא תעשו אתי", כי הדיין הוא עם השם יתברך, כדכתיב (תהלים פב, א) "אלקים נצב בעדת אל", ומי שהוא עומד לדין לפני דיין הממונה בעבור עשרו, הרי עושה אלקי כסף ואלקי זהב עם השם יתברך, אשר "נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוט" (שם). ומצוה להקל בכבודם, כמו שכתב בחושן משפט. ובירושלמי בסוף ביכורים (פ"ג ה"ג) רבי מני מקיל לאילין דמתמנין בכסף. רבי אמי קרי עליהן "אלקי כסף". ובאלו שנתמנו בשביל עשרם יש בהם הכל ועל הכל, כי הידים ידי עשו סמכו אותם. אמנם נמצאו גם כן בקצת קהילות נאמני רוח, כונתם לשם שמים, לא להשתורר על הציבור בגאוה, על אלו נאמר העוסקים עם הצבור לשם שמים צדקתם עומדת לעד, ועל האחרים נאמר (ישעיה א, כה-כו) "ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה":

לִפְנֵיהֶם. וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם, וַאֲפִלּוּ בְּדִין שֶׁהָאֻמּוֹת דָּנִין כְּדִין יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳ (גיטין פח:). וְדָבָר זֶה צָרִיךְ בֵּאוּר מַסְפִּיק. וְנַקְדִּים לְבֵאוּר דָּבָר זֶה, מַה שֶּׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (עיין אסתר רבה א יב) שֶׁבְּכִסֵּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הָיוּ שֵׁשׁ מַעֲלוֹת, וְהָיָה כָּתוּב עַל אַחַת: ״לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט״ (דברים טז:יט), וְעַל הַשְּׁנִיָּה: ״לֹא תַכִּיר פָּנִים״ (דברים טז:יט). וְעַל הַשְּׁלִישִׁית: ״לֹא תִקַּח שֹׁחַד״ (דברים טז:יט). וְעַל הָרְבִיעִית: ״לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה״ (דברים טז:כא). וְעַל הַחֲמִישִׁית: ״וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה״ (דברים טז:כב). וְעַל הַשִּׁשִּׁית: ״לֹא תִזְבַּח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם״ (דברים יז:א). וְכָל מַשְׂכִּיל יִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, מַה עִנְיָן שְׁלֹשָׁה לָאוִין אֵלּוּ ״לֹא תִטַּע״ וְ״לֹא תָקִים״ וְ״לֹא תִזְבַּח״ אֶל כִּסֵּא אֲשֶׁר הוּכַן לְיוֹשֵׁב עַל מִדִּין? וְכִי בַּעֲבוּר שֶׁהֵם סְמוּכִים בַּתּוֹרָה נִסְמְכוּ בַּכִּסֵּא? וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן אִם הָיָה כּוֹתֵב בִּמְקוֹמָם ״וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים״ (דברים יז:יז), ״וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים״ (דברים יז:טז), ״וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ״ (דברים יז:יז). מִזֶּה רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁכָּל שִׁשָּׁה לָאוִין אֵלּוּ מְדַבְּרִים מֵעִנְיַן הַמִּשְׁפָּט. וּמֵהֵיכָן לָמַד שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לוֹמַר כֵּן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהֵבִין זֶה מִן סְמִיכוּת פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים לְפָרָשַׁת מִזְבֵּחַ, לוֹמַר שֶׁתָּשִׂים סַנְהֶדְרִין אֵצֶל מִזְבֵּחַ. וּלְמַאי נָפְקָא מִנַּהּ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָשׂוּם סַנְהֶדְרִין אֵצֶל מִזְבֵּחַ? אֶלָּא וַדַּאי כְּדֵי לְלַמֵּד דַּעַת אֶת הָעָם, שֶׁכָּל הַפּוֹסֵל בַּמִּזְבֵּחַ וּבַנִּקְרָבִים עָלָיו, פּוֹסֵל גַּם בַּסַּנְהֶדְרִין, וְדַוְקָא בַּדְּבָרִים שֶׁנִּזְכְּרוּ סוֹף פָּרָשַׁת יִתְרוֹ בְּעִנְיַן הַמִּזְבֵּחַ.

והבמות. הם ליחידים ולפי שעה. מזבחות ובמות הם מאבנים הרבה ומקריבים עליהם, ומצבות הם מאבן אחת ואין מקריבים עליה, ונוסכים שמן על ראשה. המצבות ואילני האשרה היו מעמידים לפני המזבח, כמ"ש (דברים טז, כא - כב) לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה' ולא תקים לך מצבה:

ויעמד שופטים. כשאמר לו החוזה דברים טובים נמצאו עמך כי בערת האשרות בא לו אצל סה"ת אם בערם כמשפט ומתחילה ראה כתיב אבד תאבדון עד ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ונזכר שכ' בכי תשא (שמות ל״ד:י״ג) ואת מצבותם תשברון וגו' תמה בעצמו על שהטיב בעיני ה' שבער האשרים אשירי ישראל שהרי לא הזהירם אלא על אשיריהם ושוב חזר בשופטים ושוטרים ומצא כתוב (דברים טו) לא תטע לך אשירה ואז שמח שבערם וגם ראה שם כתוב שופטים ושוטרים תתן לך (שם) מיד ויעמד שופטים מוחזקי' בכל ערי יהודה לעיר ועיר: