כִּ֣י יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵ֤י הָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר קָצַ֧ף יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֵלַ֔י גַּ֖ם בַּפַּ֥עַם הַהִֽוא׃
מלבי"ם באור המילות
קצף חמה. קצף חיצוני מתראה לבד, וחמה פנימות, שמורה בלב, נטורה לנקם, (דברים ט' י"ט כ"ח כ"ט. אסתר א' י"ב. תהלות ל"ח ב') וזה עצמו ההבדל בין אף וחמה, אשר בארתיו בכל מקומותיו בתנ"ך :
פירוש מהרז״ו
עלתה חמתו. כמ"ש דברים ט' כי יגורתי מפני האף והחמה וכדלעיל סוף פ' מ"א:
מנחת שי
גֶּשׁ־הָלְאָה. הוא ממשקל חָכְמָה עָצְמָה אלא ששב הקמץ חטוף לקמץ רחב מכלול דף רי"ו וכלל אמרו המדקדקים שכל שוא הבא אחר תנועה גדולה הוא נע לעולם בלתי אם התיבה מלעיל כמו משכמו ומָעלה (שמואל א ט׳:ב׳) כי יָגֹרְתִּי (דברים ט') שֹׁבְנָה בְנֹתָי לֵכְן ָ (רות א׳:י״ב) אמנם אם מלה זעירא או תיבה מלעיל גרמה לתיבה שלפניה להיות מלעיל אז יהיה שוא נע כמו וְקָרְאוּ־לוֹ (דברים כ"ה) וְתָפְשׁוּ־בוֹ (שם כ"א) וְנָשְׁקָה לּוֹ (משלי ז') כָּל־יֹשְׁבֵי חָלֶד (תהילים מ״ט:ב׳) אִם שֹׁדְדֵי לַיְלָה (עובדיה א׳:ה׳) ערוגת הבשם פ' ג':