וַאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְדָתָ֣ן וְלַאֲבִירָ֗ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָב֮ בֶּן־רְאוּבֵן֒ אֲשֶׁ֨ר פָּצְתָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלָעֵ֥ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֖ם וְאֶת־אָהֳלֵיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלֵיהֶ֔ם בְּקֶ֖רֶב כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
ברכת אשר
וראה בנידון "אור החיים" הק' להלן (כו, ט ד"ה הוא דתן ואבירם). לדבריו, עיקר מעשה עדת קרח היה בגלל דתן ואבירם, והוזכר שמם, כיון שהם היו הסיבה למחלוקת זו. וראה גם "העמק דבר" על אתר וכן מה שכתבתי למעלה (ג, כט) ובדברים (יא, ו) שאכן דתן ואבירם היו בעלי המחלוקת העיקריים. (פ' פינחס תשנ"א)
דרך חיים
ואמר איזה עשיר, ויש לומר כי אין ראוי שיהיה מתואר האדם בשם 'עשיר' כאשר יש לו רבוי ממון אשר הוא באוצר או בתיבתו, כי דבר זה אינו שייך אל האדם, ואין העושר מצד* עצמו, ואין ראוי שיקרא 'עשיר' בשביל זה. רק מי ששמח בחלקו, שכאשר הוא שמח בחלקו, והוא עשיר בדעת, זהו העשיר, שהוא עשיר מצד עצמו כאשר האדם משמח בחלקו*. לא כאשר הוא עשיר ברבוי ממון שהוא בתיבתו, שאין זה העושר באדם מצד עצמו כלל, ואין ראוי שיקרא האדם 'עשיר'. וכאשר שמח בחלקו, והוא עשיר בדעת, אז הוא עשיר מצד עצמו. והביא ראיה מן הכתוב שאמר "אשריך", כי לשון "אשריך" שיש לו קיום גמור, והקיום נאמר על העושר, שהוא נקרא בלשון "יקום", כדכתיב (דברים יא, ו) "ואת כל היקום אשר ברגליהם", ופירש רש"י ז"ל (שם) זהו העושר שמעמיד את האדם על רגליו. ואמר כאשר יגיע כפיך תאכל, אז יהיה לך מעלת העושר לגמרי, שיהיה לך קיום כמו שיש לעושר*. וזהו "אשריך" מלשון (תהלים לז, לא) "לא תמעד אשוריו". ומזה מוכיח כי מי שנהנה מיגיע כפו הוא העשיר לגמרי, שיש לו קיום.
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ג] עיין יהל אור, וכן פי' המקור חיים, וכן כתב ר"א בחור בנימוקיו לשרש "קום" וז"ל "והתימא על הראב"ע שכתב בפ' נח לא נמצא היקום כ"א בפרשה זו, והנה שכח היקום אשר ברגליהם בפ' עקב". וכן יאמר הרב הח' ר"ש באבער (הפסגה קובץ ד' צד 52) "ואין זה פליאה אצלי, שגם הראב"ע ילוד אשה וזכרונו הטעו". ומה מאוד השכיל לדבר בזה הח' ר"י כספי בביאורו להמורה (ח"א פ' יט) וז"ל "והנה אבן עזרא אמר בפ' נח "ומלת היקום לא מצאנוה כי אם בפרשה הזאת", והוא עוד פרשת עקב, יש מן החסידים השוטים מבני תורתינו שחושבים להציל א"ע בדברי תעתועים, ואני אומר כי שכח זה, כי לא היתה כל המקרא בפועל בשכלו אז וכו', ואיך יחשוב שום יודע מה ענין חבור ספר, כי המחבר בהביאו בספרו פסוקים ומאמרים למאות ולאלפים שלא יגרע או יוסיף או ישנה שנוי אחד ממה שאינו עושה רושם טעות במובן ? האם כל רגע ורגע שירצה לזכור פסוק מה בעת טרדתו וחמימותו בספרו יקח המקרא ויטרח במצוא המקום ? אבל זה פלא לשוטים שלא ידעו מהו חבור ספר, ועל כמו זה הענין אמר אבן גאנח בספר הרקמה "ואלו ידע ההמון מצוקות בעלי החיבורים לא היו מלעיגים במצאם טעות מה בספריהם". עכ"ל, וע"ז העיר בעל ההגהות שם וכתב "ור' שלמה אסטרוק בפירושו על א"ע (והוא בכ"י באוצר הספרים של ר' חיים מיכל ז"ל) כתב וז"ל "רצה בזה שלא נמצא מלת יקום על ענין בעלי חיים כי אם על נכסיהם, והוא כמו הרכוש הנאמר בפ' קרח, כי התורה שומרת הטעמים ולא המלות, וכבוד החכם בן כספי שתמה על א"ע במקומו מונח, כי נראה שהוא כממשש בדעת א"ע בזה". ועד"ז כתב חכם אחד (הפסגה קובץ ז' צד 68) והרחיב ביאורו שם, והנה דעתם כי יש למלת היקום שתי הוראות, בבראשית יבארו על בע"ח, ובדבר' יא ו יבארו על ממונו של אדם המעמידו על רגליו, ועל פי ביאורם צדקו דברי הח' ז"ל, ובאמת למותר כל ההצטדקות, כי רואים אנחנו שהח' ז"ל לא יחלק בין היקום הכתוב פה, ובין היקום שבדברים, פה פי' הח' ז"ל "ומלת יקום כלל לכל חי שהוא על האדמה", וכן פי' בדברים אך שם קיצר בלשונו כדרכו ופי' "היקום שם כלל" ופי' שם כלל לכל חי שהוא על האדמה כמו שפי' בבראשית, ודברים שלא עלה על דעת הח' ז"ל אין לנו לעמל ליתן בפיו, וכן הרד"ק בשרשיו שרש "קום" הביא את היקום שבפ' דברים ופי' כמו שפי' הח' ז"ל "מלת יקום כלל לכל חי שהוא על האדמה" וכן פי' בפי' על בראשית ולא חילק ביניהם, וכן פי' הר"ש ן' מלך השלשה יקומים כמו שפי' הרד"ק בלא שום חילוק, וכן פי' הרלב"ג, ור"ש נעטטער בביאורו רוצה להוסיף ב' תיבות, "ובפרשת עקב" וצ"ל כי אם בפרשה הזאת ובפרשת עקב, ואחריו ביאר כן בעל עזרה להבין, ואין לנו צורך לתיקונים ולהוספות. והרדי"א פי' "שלא נאמר וימח את כל היקום על הבע"ח בלבד, אבל גם על שאר הענינים שהיה בהם קיום והתיצבות כאלו תאמר העצם הרמים והנשאים, וכן הבתים והמגדלים, וכן מכלאי צאן ובקר וקיני העופות, וכל דבר גדול אי קטן שהיה בו קימה והתיצבות ונוה הכל נהרס ונמחה באופן שלא נשאר ממנו רושם כלל כמ"ש חז"ל (ב"ר פ' כח) "אפילו אצטרובילון של ריחים נמוחו, והנה ע"ז כלו נאמר, וימח את כל היקום, וימחו מן הארץ עד שלא נשאר מכל הדברים שהי' נמצאים בארץ חיים ובלתי חיים רק נח ואשר אתו בתבה". ועד"ז פי' ג"כ רנה"ו, וכתב אך לא מחה רק את היקום שעומד על האדמה והניח שרשי אילנות וגזע הצמחים בארץ כי אינן יקום, ואחר המבול צמחו כמבראשונה והיה לאכול לאדם ולבהמה, ואין צורך לומר שלקח עמו לתיבה כל מיני זרע וכל מיני עצים לנטוע, ועיין בס' מעשה השם שהשיג על הרדי"א בזה: