פרשנות מצטטת על דברים יא:י

3-4. ואין ממלין ומשקין בקילון, ואפי' מן הבריכה שנתמלאה בקילון. וכ"ה בד. ובכי"ע: ואין ממלין הימנו בקילון וכו', וכן בכי"ל: ואין ממלין ממנו בקילון וכו'. ובמשנתנו רפ"א: אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון. וקילון פירשוהו הגאונים (אוה"ג, עמ' 63): ושם אותו הדרך שנמשכין בו המים [נקרא] קילון. ור"ב מוספיא (ערך קלון) פירש: בלשון יון עץ ארוך שואבים בו מים מן בורות עמוקים. ובמלונו של היזיכיאוס מתרגם ἅντλημα – κήλων. ומכאן שבמובן זה נשתמשו בקילון במצרים ובחוף הים שבא"י,²עיין מ"ש בצופה האנגלי חל"ה, 1944, עמ' 47, הע' 70, ובאשכולות ח"ג (ירושלים תשי"ט), עמ' 74 הע' 2. והיא אנטליא שבמקורות שלנו,³עיין מ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 15, ועמ' 115, ומ"ש ר"י בראנד בספרו החשוב כלי החרס בספרות התלמוד, עמ' ל"ט. מכשיר לדליית מים ולהשקאה.
ונראה שיש לפנינו שתי הלכות, והיינו שאין משקין בקילון אפילו מן המעיין ("ממנו"), וכשיטת כמה מן הראשונים, עיין ר"מ פ"ז מה' יו"ט סה"ב ובכ"מ שם. וכן מפורש במאירי, עמ' ו', שאף מן הנהר ומן המעיין לא התירו אלא כשיכול להמשיך ולהשקות ברגליו (עיין דברים י"א, י'), עיי"ש בהערה 4, ועיין בשיטה לתלמידו של ר"י מפריס, עמ' כ"ז, הערה 2. ולא זו בלבד שאסור להשקות בקילון עצמו, אלא אפילו מן הבריכה שכבר נתמלאה בקילון, אסור להשקות כל עיקר, אפילו ע"י המשכה ברגל. והטעם הואיל ואין המים נובעים ומתמלאים, יבוא אח"כ להמשיך בקילון עצמו, כמבואר בבבלי ד' א', עיי"ש. והברייתא משלימה את משנתנו הנ"ל, ושונה שאין משקין בקילון עצמו אפילו מן המעיין, ולא ממי קילון אפילו ע"י המשכה. ובירושלמי פ"א ה"א, פ' ע"ב, אמרו שאפילו אם נתמלאת הבריכה מן המעיין, והפסיק ממנה את המעיין, אין משקין ממנה, שהרי מה לי נתמלאת בקילון מערב יו"ט, ומה לי נתמלאה מן המעיין, הואיל ועכשיו אין המים נובעין, ודינן שוה.

ורבי יהודה אומר טפח בלבד צריך להיות רוחב החפירה והוא שאמר רוחב הפרסה ואמר רוחב הפרסה ולא אמר רוחב טפח מפני שהיא גלגל ראייתו בתוך דבריו שהוא מביא ראיה על זה השיעור מדברי הכתוב (דברים י״א:י׳) והשקית ברגלך כגן הירק ויצטרך להיות בין ירק וירק מקום להנחת הרגל והוא רוחב פרסה. ומה שלא הצרכנוהו בכאן להרחיק ששה טפחים כמו שהקדמנו בפרק שקודם זה באמרו ירק בירק ששה טפחים מפני שהמרחק ההוא הוא בין שדה ירק לשדה ירק אחר ובהלכה זו לא דבר אלא בשדה ירק כשירצה לזרוע בה שורה אחת בלבד מן ירק אחר כמו שאמר ובקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר ולפיכך יספיק לו התלם כמו שביארנו והלכה כר"ע:

כמלא רוחב פרסה. דהיינו טפח כדאמרינן במסכת שבת בפרק אמר ר"ע (שבת דף פה.) א"ר זירא ואיתימא ר' חנינא מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב (דברים יא) והשקית ברגלך כגן הירק מה רגל טפח אף גבול טפח. והשתא לא פירש כאן אלא רוחב השורה הנזרעת ולשורה קרי לה תלם ובשיעור הרחקה לא איירי הכא כמה מרחיק האי זרע מן השדה ולעיל בפרק ב' (משנה י) תנינן לה ירק בירק ו' טפחים ואע"ג דמרחיק כדינו בעינן שיעור לאורך ורוחב של ירק אחר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה משום דפחות מכאן לא חשיב מילתא באנפיה נפשה ובטיל אגב שדה והוי כלאים. ותימה מילתא דר' יהודה מייתי לה לענין שיעור הרחקה בפרק אמר ר"ע ומה ענין זה אצל זה הא לא איירי כלל אלא ברוחב שורות הירק. ועוד קשה היכי מצי למימר דפחות משיעור זה לא מהניא הרחקה הא תניא בתוספתא (פ"ב) ולעיל הבאתיה בפ"ב גבי ירק בירק אפילו אין שם אלא קלח אחד נותנין לו עבודה ששה טפחים. לפיכך צריך לפרש דכולה מתני' בשיעור הרחקה דלר' ישמעאל תלם חשיב הפסק ולר' עקיבא ו' טפחים ור' יהודה פרסה ותלם לאו היינו שורה דשורה היא שורת זרע האחד ותלם הוא המפסיק ביניהן. ולא קאמר ר"ע אורך ששה ורוחב מלואו למימרא דתיסגי בהכי לשורה גדולה של ירק אחר אלא אשמעינן דאפילו בקלח אחד של ירק אחר בעינן הפסק ששה על ששה ולעולם לשורה גדולה בעינן [ששה] על פני כל השורה סביב. וכן נראה דבשיעור הפסק איירי מתני' דכוליה פרקין וכמה ברייתות כנגדו בתוספתא בשיעור הרחקה:

על כל מים - אף על שאובין שדולין ומשקין אותן תמיד כענין שנאמר (דברים י״א:י׳) והשקית ברגלך כגן הירק סתם גן הירק דרכו בהשקאה: