וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִֽירֹשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ׃
תוספתא כפשוטה
2-3. וחכמים או' יורה במרחשון ומלקוש בניסן. וכ"ה ("במרחשון") גם בד, בכי"ל ובמכירי הנ"ל. אבל בכי"ע: יורה בכסליו וכו'. ושינוי הנוסח אינו נוגע לעניינינו כאן, והוא תלוי במחלוקת התנאים, עיין בבלי ו' א', ספרי עקב פי' מ"ב, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 89, ומדרש וי"ר פל"ה, י"ב, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תת"ל, ובשנו"ס שם. וכאן הכוונה היא שלדברי החכמים אין הפסוק ביואל מדבר ביורה ומלקוש בניסן, אלא בגשמים בזמנן, יורה בזמנו (בחשון, או בכסלו, לכל תנא לפי שיטתו) ומלקוש בניסן. ואף כשיורה ירד לפני ניסן, המלקוש2ועיין בירושלמי ספ"א, ס"ד ע"ד. אינו סימן ברכה אלא עד הפסח. ומלקוש בראשון פירושו בתוך חודש ניסן, כרגיל ברוב השנים. והברייתא בבבלי ו' א' אינה עניין לכאן, והיא סובבת על הפסוק בדברים י"א, י"ד, עיין בספרי הנ"ל.