לֹא־יִתְיַצֵּ֥ב אִ֖ישׁ בִּפְנֵיכֶ֑ם פַּחְדְּכֶ֨ם וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם יִתֵּ֣ן ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם עַל־פְּנֵ֤י כָל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדְרְכוּ־בָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃ (ס)
שפתי חכמים
ת"ל לא תחסום שור מ"מ כו'. דאל"כ הל"ל לא תדוש בשור בחסימה, דמשמע דוקא בשעת דישה אסור, ומדכתיב לא תחסום משמע מ"מ, ובדישו לדרשא אחרינא אתי, כמו שמפרש והולך ולמה נאמר דישו וכו'. וכעין זה פרשתי בסוף פרשת עקב (לעיל יא כה) על לא יתיצב איש וגו':
רמב"ן
כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר וגו' על דעת רבותינו הנה הם שתי הבטחות שכל מקום אשר ירצו לכבוש בארץ שנער וארץ אשור וזולתם יהיה שלהם והמצות כולן נוהגות בהם כי הכל ארץ ישראל ומן המדבר והלבנון ועד הים האחרון יהיה גבולכם שאתם חייבים לכבשו ולאבד משם העמים כמו שאמר כאן (דברים י״א:כ״ג) וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ולעקור ע"ז ומשמשיה כמו שהזכיר למעלה (ז ה כה) והבטיח כי לא יתיצב איש בפניכם בין בארץ הנזכרת בין בכל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו ומכאן יצא לרבותינו (חלה פ"ד מ"ז) המחלוקת בסוריא שקורין אותה כיבוש יחיד והטעם כי דוד כבש אותה ברצון נפשו שלא שאל באורים ותומים ולא נמלך בסנהדרין כי היה חייב להוריש כל שבעת הגוים בתחלה ואחרי כן אם ירצה ילך אל ארץ אחרת כאשר הבטיח השם בכאן ומפני שלא נעשה הכבוש ההוא כמצות התורה אמרו מקצתם לא שמיה כבוש ודינו במצות כדין חוצה לארץ וכך היא שנויה בספרי (עקב כד) ומקצתם יאמרו בתלמוד (ע"ז כא) דשמיה כבוש כי אף על פי שלא נעשה כסדר כיון שהלך שם וכבשה נתקיים בו לכם יהיה וארץ ישראל היא:
לבוש האורה
רש"י לא יתיצב איש וגו' אין לי אלא איש אומה ומשפחה ואשה בכשפיה מניין ת"ל לא יתייצב מ"מ אם כן מה ת"ל איש אפי' כעוג מלך הבשן ע"כ מקשין העולם מנ"ל לרש"י איש אפי' כעוג מלך הבשן ולרבות אומה כו' דלמא כלל ופרט לא יתיצב כלל ואיש פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט איש אחד אבל אומה ולשון יתיצבו ואין לומר דס"ל לרש"י דלא יתיצבו איש הוי כלל הצריך לפרט וכל מקום שיש כלל הצריך לפרט לא דרשינן ליה לכלל ופרט אלא דרשינן הכלל לריבוי כדאיתא פרק כיסוי הדם גבי וכסהו בעפר דדריש וכסהו לריבוי לרבות כל מין עפר הכא נמי נימא הכי דסבירה ליה לרש"י דלא יתייצב כל מיני התייצבות משמע מדלא כתיב ואיש לא יתייצב לפיכך צריך הוא לפרט האיש כמו שפירש רש"י שם בפרק כסוי הדם על וכסהו בעפר ע"ש ליכא למימר הכי דאם כן יקשה למה לא פרש"י זה לעיל בתחלת הפרשה גבי ונתן מלכיהם בידך וגו' לא יתיצב איש בפניך וגו' הרא"ם תירץ מה שתירץ אבל למה לא פירש רש"י ז"ל זה בתחלת הפרשה גבי ונתן מלכיהם בידך וגו' לא יתיצב איש בפניך עד השמידך אותם וגו' לא תירץ ואמר אני דהיא הנותנת דוראי למעלה א"א לפרשו כן אפי' עוג כו' דאדרבה שמא למעט בכלל ופרט בא אבל עכשיו קשה לרש"י תרתי למה לי שני פעמים לא יתייצב למה לי אע"ג שכל ההבטחות שבזו הפרשה הם כפולות ומכופלת מ"מ יש בהן שינוי לשון בפנים שונות ולא נאמרו בסגנון אחד אבל פסוק זה בסגנון אחד נאמר שני פעמים למה וכ"ת בכאן יש גם כן שינוי דלעיל נאמר בלשון יחיד בפניך וכאן נאמר בפניכם לשון רבים אין זה קושיא דאשגרת לשון הפרשה גרמה זה דלעיל נאמרה כל הפרשה בלשון יחיד וכאן כל הפרשה נאמרה בלשון רבים אבל הכפלות קשה ועל זה מתרץ רש"י דאצטרך פעם שנית לדרוש בו אין לי אלא איש ולרבות אתא אפי' אומה ומשפחה כו' ואפי' כעוג מלך הבשן ודומה זה למיעוט אחר מיעוט שבא לרבות: