פרשנות מצטטת על דברים יב:ד

וּמַה שֶּׁאָמַר, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ, לְפִי שֶׁהַמָּקוֹם הַהוּא לֹא גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבּוֹ יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר טַעֲמוֹ לְקַמָּן פָּרָשַׁת רְאֵה (דברים יב, ד) בְּעֶזְרַת ה׳, זוּלַת אַבְרָהָם יָדַע סוֹד זֶה, כִּי עַל כֵּן קְרָאוֹ ״ה׳ יִרְאֶה״, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ בְּעֶזְרַת ה׳ בַּפָּסוּק ״ה׳ יִרְאֶה״ (בראשית כב, יד). דָּבָר אַחֵר, ״אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ״, כִּי לֶעָתִיד יִהְיֶה דְּבַר ה׳ אֶל נְבִיאָיו מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כה, כב) ״וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ״ קָאֵי עַל ״וְהַעֲלֵהוּ לְעֹלָה״, לֹא אָמַר ״וְהַעֲלֵהוּ עוֹלָה״ אֶלָּא ״לְעֹלָה״, הַיְינוּ לְהַעֲלוֹת עוֹלָה אַחֶרֶת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ מִי יִהְיֶה הָעוֹלָה, אוֹ בִּנְךָ אוֹ אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר.

ומ״ש נותץ אבן כו׳ הנה בקנ״ב אין מפורש דוקא למלאות ועא״ר אות ז׳ בקנ״ב ובאמת בר״מ פ״א מה׳ בית הבחירה הי״ז ופ״ו מה׳ יסודי התורה ה״ז כתב הנותץ דרך השחת״ה דוקא ועיין רא״ם פ׳ ראה משמע כן ואמנם קשה דחד אזהרה הוא (דברים י״ב ד׳) מוחק השם ונותץ אבן וכי היכי דמוחק אף לתקן אסור כמבואר בי״ד רע״ו בש״ך י״ב ה״ה נותן כן והכ״מ שם בה׳ בית הבחירה הי״ז פי׳ השחתה הא נותץ לתקן שרי הא נותץ ונשאר כך אף שאין דרך השחתה י״ל דאסור כי טעמא רבה איכא בין מוחק השם דאסור אף לתקן משא״כ בנותץ לתקן אם לא יתקן יפול פשיטא דשרי רק נותץ לא לבנות רק יהיה כך ויהיה לו איזה תועלת כמו שטענד״ר י״ל דאסור ע״כ יתחוב ברזל חלול בכותל ולסמוך עליו כנ״ל:

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁפָּסַק מהרי״ק בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רע״ו סָעִיף י״א, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: דָּבְקָה אוֹת לַחֲבֶרְתָּהּ בְּאוֹתִיּוֹת שֵׁם ב״ה, יֵשׁ לְגָרְרָהּ. וְכָתַב הַמָּרְדְּכַי בִּמְנָחוֹת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאַזְהָרָה לְמוֹחֵק ה׳ מִ״לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן״ וְגוֹ׳, הָא תִּקּוּן הוּא, עַד כָּאן. הוּא מַה שֶׁאָמַר אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאָסַרְתִּי לִמְחוֹק, אִם הוּא דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לָחוֹק הַדָּבֵק אַתֶּם רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר תֵּלֵכוּ עַל דֶּרֶךְ (שמות יח:כ) ״וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ״. וְאָמְרוֹ וְאֶת מִצְוֹתַי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, תְּנַאי הוּא הַדָּבָר לְאַמֵּן יָדָיו שֶׁלֹּא יִגַּע אֶלָּא בַּחֵלֶק הַדָּבֵק וְלֹא בְּגוּף הָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּצְטַוָּה עֲלֵיהֶם לְבַל יִמְחוֹק. וְאָמַר לְשׁוֹן רַבִּים שֶׁיְּצַו ה׳ עַל שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַדְּבוּקוֹת שֶׁלֹּא יִגַּע בִּשְׁנֵיהֶם. וְאוּלַי שֶׁיֵּשׁ לִסְמוֹךְ גַּם כֵּן דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (שבועות לה.) שֶׁאָסוּר לִמְחוֹק גַּם אוֹת הַנִּטְפָּל לַה׳ מֵאֲחוֹרָיו, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ מִצְוֹתַי לְשׁוֹן רַבִּים – הַשֵּׁם וְהַנִּטְפָּל לוֹ, שֶׁיִּשְׁמוֹר לְבַל יִמְחוֹק בִּגְרִירָתוֹ הַדָּבֵק. וְאָמְרוֹ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם נָתַן טַעַם לְהַתִּיר לִמְחוֹק הַדָּבֵק כְּדִבְרֵי הַמָּרְדְּכַי שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא תִּקּוּן. וְגַם יִרְמוֹז בְּמַאֲמַר ״וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם״ עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּבְּרַיְתָא (מסכת סופרים פ״ה) וְזֶה לְשׁוֹנָם: הַמּוֹחֵק אוֹת אַחַת וְכוּ׳ וְאִם נִשְׁפַּךְ דְּיוֹ עַל הַשֵּׁם מֻתָּר לְמָחְקוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְתַקֵּן. וְכָתַב הַבֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר״י אסכנדרנ״י שֶׁאֲפִלּוּ נִפְסְדָה הָאוֹת מֵהָאוֹתִיּוֹת שֶׁיּוּכַל לְמָחְקוֹ לְכָל הָאוֹת, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ ״וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם״, פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ אוֹתָם עַצְמָן שֶׁהֵם הָאוֹתִיּוֹת אִם הֻכְרַח לְתַקֵּן יָכוֹל לִמְחוֹק הָאוֹת עַצְמָהּ. וּמַה שֶׁהִתְנָה ״וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ״ לְבַל יִגַּע בָּאוֹתִיּוֹת הוּא כְּשֶׁאֵין אֶלָּא דֶּבֶק וְהָאוֹתִיּוֹת שְׁלֵמִים, אֲבָל אִם נִפְסְדָה הָאוֹת עִמָּהּ יָכוֹל לְמָחְקָהּ וּלְתַקְּנָהּ.