פרשנות מצטטת על דברים יב:טז

לא תאכלנו - יתירא דכתיב בראה אנכי גבי פסולי המוקדשין שנפדו (דברים יב, טז) רק הדם לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים והדר כתיב (דברים יב, כה) לא תאכלנו למען ייטב לך וגו' לדם לא איצטריך דהא כתיבי קראי טובא ומוקי ליה לבשר בחלב:

דם יחשב, הדם השותת על פני השדה, כששוחט בחוץ, יחשב כשופך דם, לא כדם בהמה שהתרתי והשויתיו למים, אלא דם שפך, כאילו שפך דם שחייב על שפיכתו, והוא דם אדם, לכן כשהתיר בשר תאוה אמר אף על פי שאסרתי לך לאכול דם על הארץ תשפכנו כמים (דברים י"ב ט"ז), כלומר לא יחשב עוד כדם, אלא כשופך מים:

שחיטה. אע"ג דדם מגיפתה לא, דדם חללים גבי אדם כתיב, מכל מקום דם שחיטה מכשיר, דאיתקש למים, דכתיב על הארץ תשפכנו כמים. רש"י. ומהאי טעמא ניחא דדוקא בטהורים, דביה איירי קרא. ועתוי"ט:

יטמא חלב הבהמה שלא לרצון - בתמיה שהרי דם מגפתה טהור דבהמה לאו בכלל חלל הוא ומיהו דם שחיטה מכשר משום דאיתקש למים דכתיב (דברים י״ב:ט״ז) על הארץ תשפכנו כמים: