אַ֗ךְ כַּאֲשֶׁ֨ר יֵאָכֵ֤ל אֶֽת־הַצְּבִי֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ל כֵּ֖ן תֹּאכְלֶ֑נּוּ הַטָּמֵא֙ וְהַטָּה֔וֹר יַחְדָּ֖ו יֹאכְלֶֽנּוּ׃
מעשה רקח
שנאמר וזבחת וגו'. פסוק זה בפרשת ראה ובאותה פרשה כתוב פסוק אך כאשר יאכל וגו' ונחלקו בגמ' בביאורם ורובם ככולם סברי דבפסולי המוקדשין הכתוב מדבר כדאיתא בפ"ק דחולין דף כ"ח ופ"ה ופ"ב דבכורות דהיינו לומר שבשר תאוה לא נאסר להם אלא שבשר נחירה היה מותר במדבר וכשבאו לארץ נאסר להם והיינו כי ירחיב וגו' ורבינו בסוף פ"ד כתב כן להדיא אף דבריש פ"ב משמע מדברי רבינו שלא בא זה הפסוק אלא להזהיר שלא ישחוט בשר תאוה אלא חוץ לעזרה מ"מ יש ליישב דהא והא איתא אך מאי דקשה טובא מנין יצא לו לרבינו דפסוק דאך כאשר יאכל את הצבי וגו' איירי בבכור בעל מום. ומלבד מ"ש מרן ז"ל עוד מצאתי להרשב"ש ז"ל סי' תצ"א שרבינו ס"ל דכיון דפרשה ראשונה בפסולי המוקדשים איירי לכו"ע ואין בכור בכללם דהרי דרשינן בשר ולא חלב ובבכור ליכא חלב דאינו נוהג אלא בזכרים וכו' ע"כ. ופרשה שכתב ז"ל היינו הפסוק הראשון שהוא וזבחת וגו' ופרשה שניה היא פסוק אך כאשר יאכל וגו'. ודע שבספר המצוות עשין קמ"ו פסק רבינו כהספרי דפסוק וזבחת מבקרך לא בא אלא ללמד על שחיטת חולין וכו' וגם זה יש ליישב ודוק. וכבר ידוע דרכו של רבינו שכשלא יש נפקותא לענין דינא מביא הדרשות ופסוקים שבחר הוא בדעתו הרמה וזה יספיק קצת גם לההיא דאשר יצוד וכו' שהביא לשחיטת העוף ועיין עוד להרב לח"מ ז"ל.
תוספות יום טוב
ואפילו נכרי. עמ"ש במ"ד פי"ב דזבחים ומ"ב פ"ד דחולין. [*ומ"ש הר"ב וקרא דכתיב ובשרם וכו'. בבכור תמים דוקא משתעי. ואע"ג דבסוף משנה א' דפרק דלעיל כתב דמדכתב ובשרם לשון רבים אף בעל מום במשמע. הא אמרינן בסיגיא דהכא. דבבעל מום כתיב (דברים י״ב:כ״ב) הטמא והטהור יחדיו יאכלנו. ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור. זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור. וליכא למפרך מעבודה דבאכילה קאמרינן. וכתבו התוס' דאתי ק"ו ומפיק מהקישא ונאכל לזרים. מאחר דמתוקמא היקשא דכחזה התנופה בתם. ועיין בריש פ"ט]:
פירוש מהרז״ו
לפיכך אם שחט ביו"ט. פי' אם יודע בעיו"ט שיצטרך לשחוט ביו"ט צריך שיכין מערב יו"ט במה לכסות ושייך המאמר למ"ש כאן בפרשה כאשר יאכל הצבי והאיל כן תאכלנו והצבי והאיל הם החיות שצריכים כיסוי והבהמה אינה צריכה כיסוי הרי שאסר בחיה והתיר בבהמה וכן להיפך אשר בבהמה והתיר בחיה והיינו החלב ועי' בויק"ר פרשה כ"ב סימן ד' ע"ש השלמת המאמר ולקמן סימן ט' ברמז ומ"ש עד כולם בדגים וכוונת תיבת כולם פי' חלב וגיד הנשה ושחיטה וכיסוי דם שכולם מותרים בדגים: