פרשנות מצטטת על דברים יב:ל

(ה) נאמר דידה ונאמר דיליה כו'. שמ"ר ר"פ ט"ז ע"ש. ואין ענין לדרשה זו לכאן ואפשר חסר כאן דרשה דדריש ליה כד"א (דברים י"ב) איכה יעבדו הגוים וגו' וא"ל ירמיה איכה כלומר אי פה באו וראו נימר דידה כו':

ומה"ט נמי ניחא במה שמנה רבינו הגאון ז"ל כאן וגם באזהרותיו שם לאו דלא תשתחוה להם ולאו דלא תעבדם. והנה הרמב"ם וסייעתו ז"ל ביארו שתי אזהרות הללו. דלא תשתחוה בא להזהיר על ארבע העבודות שבפנים בשלא כדרכה. שאם זבח או הקטיר או נסך או שהשתחוה אפי' לע"ז שאין דרכה בכך עובר בלאו זה ונסקל. ודבריהם הם ע"פ המכילחא שהביא הרמב"ם ז"ל (לאוין ה') עיי"ש. ולאו דלא תעבדם הוא אזהרה בכל מיני העבודות זולת ארבע עבודות שבפנים כדרך עבודתה. כמש"כ הרמב"ם (לאוין ו') עיי"ש. והרמב"ן ז"ל השיג עליו שם ע"פ סוגיא דגמרא (בפרק ארבע מיתות ס' ע"ב) וברייתא דמייתי התם. דמבואר שם דיצאה השתחואה לידון בעצמה ויצאה זביחה בקרא דזובח לאלהים יחרם לידון על הכלל כולו. מה זביחה שהוא עבודת פנים וחייבין עלי' בע"ז שלא כדרך עבודתה אף כל עבודות שבפנים חייבין עליהן אפי' שלא כדרכה. יצא המגפף והמנשק והמנעיל שאינם עבודת פנים דאין חייבין עליהן אלא בכדרכן עיי"ש. וא"כ מבואר דלאו דלא תשתחוה אינו אלא אזהרה להשתחואה בשלא כדרכה בלבד. כדקתני יצאה השתחואה לידון בעצמה. והיינו משום דהשתחואה לאו עבודה היא בפנים. ולכך אינה בכלל אזהרה דעבודות שבפנים שלא כדרכה. וצריכה אזהרה מיוחדת בפ"ע לשלא כדרכה. וכתב עוד הרמב"ן ז"ל שם וז"ל והנה ראוי הרב לפי דרכו במנין המצות למנות לאו דהשתחואה ולאו דשאר עבודות שתים. לא תשתחוה להם אחד. ולא תעבדם לאו אחר. וראוי ג"כ שנמנה לאו בפ"ע מגפף ומנשק שלא כדרכה שהוא אינו בכלל אלו. ואין בו מיתה. וכיון שנתיחד לעצמו בלאו ובעונש. ראוי הוא לימנות בפני עצמו. וא"כ יהי' המנין בעבודה זרה ארבעה מצות. שהרב מונה ארבע עבודות בשלא כדרכה אחד. ושאר עבודות כדרכה וכו' עכ"ל עיי"ש. רצה לומר דהרמב"ם ז"ל אינו מונה בעבודה זרה רק שני לאוין אחד לא תשתחוה. שכולל אזהרה להשתחואה וכל עבודות שבפנים שלא כדרכה. והשני לא תעבדם. שכולל אזהרה לשאר כל העבודות כדרכה. וראוי הי' לו למנות ארבעה לאוין. אחד בהשתחואה שלא כדרכה. וכמבואר שם (בפרק ארבע מיתות) דצריכה אזהרה מיוחדת בפ"ע. כיון דאינה עבודה בפנים. והשני בעבודות שבפנים שלא כדרכה מלא תעבדם. והשלישי בשאר כל העבודות בכדרכה מאידך לא תעבדם (דכתיב בפרשת משפטים) או מדכתיב (בפרשת ראה) פן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו וגו'. כדמשמע בפרק ארבע מיתות שם שהוא אזהרה לכל העבודות שכדרכה. כדאמרינן התם (ס"א ע"א). אם אינו ענין לכדרכה דנפק"ל מדכתיב איכה יעבדו וכו' עיי"ש ובתוס' שם בד"ה איכה יעבדו וכו'. ובפירש"י שם (לעיל ס' ע"ב) בד"ה אחד העובד כל וכו' והרביעי במגפף ומנשק וכיו"ב שלא כדרכה מדכתיב (בפרשת ואתחנן) לא תלכון אחרי אלהים אחרים וגו'. שהוא אזהרה למגפף ומנשק וכיו"ב אפי' שלא כדרכה. כמש"כ הרמב"ן ז"ל (בשורש תשיעי) במין הראשון מלאוין שבכללות עיי"ש. וכן פירש"י שם (בפרק ארבע מיתות ס"ג ע"א) בד"ה אבל המגפף וכו' דנפק"ל מלא תלכון אחרי אלהים אחרים. אי נמי מדכתיב אל תפנו אל האלילים עיי"ש:

ואזהרה של עבודות אלו וכיוצא בהן הוא מה שכתוב ולא תעבדם. וכ"כ רבנו בספר המצוות ל"ת דעבודה כדרכה ילפינן מלא תעבדם וכן הוא דעת הסמ"ג ל"ת י"ז וכן דעת הרמ"ה ז"ל במתניתין דסנהדרין שם, אולם שיטת רש"י ז"ל אינה כן, ועי' פרש"י בסוגיא שם בד"ה אחד העובד שכתב דאזהרת עבודה כדרכה הוא מקרא דאיכה יעבדו וכו' וכן הוא דעת היראים סי' ע"ח ובחדש סי' ר"ע שכתב גם בפרשת ראה ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו וכו' וא"ר אילא בכמה מקומות בש"ס דכל מקום שנא' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה וכן כתב גם להלן שם ובשאר עבודות כדרכו למדנו אזהרה מדכתיב ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים וכו' ועי' מהרש"ל ומהרש"א שם במשנה דפליגי בשיטת רש"י ז"ל שלדעת מהרש"ל ז"ל ס"ל גם לרש"י דילפינן כדרכה מלא תעבדם ובאמת הרי מבואר שם בגמ' ס"א להדיא מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב וכו' אם אינו ענין לכדרכה דכתיב איכה יעבדו הגוים תנהו ענין לשלא כדרכה הרי להדיא דכדרכה יליף מאיכה יעבדו וכן הוא להדיא גם בדף ס"ג ג' השתחוויות בעכו"ם למה וכו' כדרכה מאיכה יעבדו הגוים נפקא עי"ש. והרב משנת חכמים כתב דעל כרחך ס"ל להרמב"ם ז"ל כמ"ש התוס' שם דאצטריך קרא למכובדים בפני עצמו ולמבוזים בפני עצמו א"כ אף דעונש להדיא כתיב וילך ויעבוד וכו' מ"מ אי לאו קרא דאיכה יעבדו הו"א דבעבודת בזיון אף שדרכה בכך פטור ובעי קרא דאיכה יעבדו להעניש בכדרכה אף למבוזין עי"ש בתוס' וזהו לענין עונש אבל האזהרה הוא מקרא דלא תעבדם.
ובאמת א"צ לזה דהרי כתבנו לעיל דרבנו ס"ל דקרא דאיכה יעבדו קאי אפטור דפוער עצמו למרקוליס וכמ"ש להדיא בה"ב ועל כרחך לדידיה האזהרה לדרכה הוא מקרא דלא תעבדם.
אבל באמת הלא צריך למצוא הדרך הסלולה שלא יהא הסוגיות סותרות זו את זו דעי' לקמן בדף ס"ג א' דאמר רב אמי זובח וקוטר ונוסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת ואמר אביי מ"ט דרב אמי אמר קרא לא תעבדם הכתוב עשאן כולן עבודה אחת הרי להדיא דאזהרתן מקרא דלא תעבדם וכבר עמד בזה גם המהרש"א ז"ל.
והנה עי' ברש"י פרשת ראה בקרא דפן תדרוש לאלהיהם וכו' שכתב שם רש"י ז"ל ג"כ כשיטתו דקרא דאיכה יעבדו בא ללמדך לעבודה כדרכה, והשיג עליו הרמב"ן ז"ל שם בנימוקיו וכתב וזה אינו נכון וכו' אבל רבותינו שלמדו מכאן לעובד ע"ג כדרכה שחייב עליה לעולם אפילו פוער עצמו לפעור מפני שהזכיר הכתוב איכה יעבדו ללמד כי תקרא עבודה באיכות ההוא ויהיה בכלל ולא תעבדם אבל אם יזרוק אבן לפעור או אפילו דרך כבוד שיחבק וירבץ לפניו אינו חייב מיתה, ולפי"ז אין שום סתירה בסוגיות ולכולהו הלימוד לכדרכה הוא מקרא דלא תעבדם, וכן הוא גם דעת רבנו ובהכי יתישב גם מה שעמדנו על דברי רבנו בה"ב דיליף פוער עצמו למרקוליס מקרא דאיכה יעבדו עי"ש ולפי דברי הרמב"ן ז"ל הדברים מבוארים.

השמר דלאו לאו והשמר דעשה עשה - פירוש השמר שלא תעשה כן כגון השמר לך פן תכרות ברית וגו' (שמות ל״ד:י״ב) השמר לך פן תנקש וגו' (דברים י״ב:ל׳) השמר בנגע הצרעת (שם כד) שלא יקוץ בהרתו השמר דעשה כי האי ושמרת את החוקה:

ינקש נושה לכל אשר לו. אדם הטורח מחזיר ולהוט לעשות דבר נופל בו לשון מתנקש כלומר מוטרף ומתלבט כמו (דניאל ה׳:ו׳) וארכובתיה דא לדא נקשן וכן פן תנקש אחריהם אף כאן יהיה הנושה בעשו את עבודתו שנאמר ורב יעבד צעיר, ל"א יהיה הנושה נוגע ונקרב לכל אשר לו ינקש שייטאצופי"ץ בלע"ז יהי משפט הנושה נוקש ונשען על כל ממונו וזהו יעקב הנושה בעשו את עבודתו שנאמר ורב יעבד צעיר מצאתי.