יָצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי־בְלִיַּ֙עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֗ה וְנַעַבְדָ֛ה אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְדַעְתֶּֽם׃
רמב"ן
כי ימצא בקרבך באחד שעריך אשר ה' אלהיך נתן לך כבר פירשתי (רמב"ן על דברים י״א:ל״ב) כי כאשר ידבר במשפטים יזכיר תחילה המשפט בע"ז או בעובדיה ואמר באחד שעריך אשר ה' אלהיך וגו' ולא שיהיה זה בארץ ישראל בלבד שאף העובד בחוצה לארץ בסקילה אבל ענין הכתוב שאמר כי ימצא הדבר באחת מן הערים הרחוקות שיתן לך השם כאשר ירחיב את גבולך והוגד לך ושמעת באיזה עיר שתהיה אתה שם תדרוש הדבר היטב וכאשר תדע שהוא אמת והוצאת אותם אל השער ההוא שעבד בו וסקלתם ואמר (דברים י״ז:ד׳) נעשתה התועבה הזאת בישראל לחייב אפילו בחוצה לארץ כי בעיר הנדחת אמר (דברים י״ג:ט״ו) נעשתה התועבה הזאת בקרבך אבל כאן הזכיר באחד שעריך שדיבר בהווה כאשר פירשנו ואחר כך הזכיר בישראל ללמד שנוהג זה בכל ישראל ועוד הוצרך לומר באחד שעריך ללמד שיסקל על שער שעבד בו וזה בארץ כי בחוצה לארץ נסקל על פתח בית דין שנדון בו והמצוה הזו מבוארת שכבר אמר (שמות כב יט) זובח לאלהים יחרם והוא בכל מקום ובכל זמן ולכך ישנה אותה לבאר מה שיצטרך להוסיף במצוה ויקצר בדבר הנזכר ועל דרך האמת יתכן כי הזכיר באחד שעריך בעבור שאמר לעבור בריתו והיא התועבה הנעשית בישראל יודיע הכתוב הברית בארץ הברית אבל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז וכבר הזכרתי הענין הזה (ויקרא יח כה) והזכיר איש או אשה כי בעבור קלות דעת האשה תתפתה לעבוד ע"ז באות או מופת שנעשה לפניה והעד נשי ירמיהו (ירמיהו מד) וכן הזכיר באוב וידעוני (ויקרא כ כז) או אשה לרגילות הנשים בהם כמו שאמר (שמות כב יז) מכשפה לא תחיה ובספרי (שופטים קמח) דרשו כי בעבור שאמר במדיח (דברים י״ג:י״ד) יצאו אנשים בני בליעל ואין הדין ההוא ככה בנשים הוצרך לפרש בעובד שהוא שוה באיש ובאשה וטעם אשר לא צויתי מפורש:
הטור הארוך
איש או אשה. בעבור קלות האשה שהיא נוחה להתפתות לע"ז על ידי אות ומופת וכן הזכיר באוב וידעוני איש או אשה בעבור שרגילות הנשים בהם. ובספרי בעבור שאמר בעיר הנדחת יצאו אנשים בני בליעל ואין הדין ככה בנשים הוצרך לפרש בעובד שהוא באיש ובאשה:
גור אריה
לשון חשיבות הוא. הרא"ם מפרש דכאן כתב "כלם אנשים", שבאו לתאר אותם בשם "אנשים", ולומר שהיו "אנשים" לשון חשיבות. אבל במקום שלא בא לתאר אותם בשם "אנשים", כמו "יצאו אנשים" (דברים יג, יד) ודומיהם, אינו מוכרח לומר שהוא לשון חשיבות. ואין דברים אלו נראים כך. ובמדבר רבה (טז, ה) אמרינן 'כל מקום שנאמר במקרא "אנשים" אינו אלא צדיקים', משמע דכל מקום שנאמר לשון "אנשים" משמע חשובים. ועיקר פירוש דבר זה תמצא בפרשת שמות (פ"ב אות כ) אצל "שני אנשים עברים ניצים" (שמות ב, יג), ובפרשת דברים (א, יג) באורך: