כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹר֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לַעֲשׂוֹת֙ הַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ס)
העמק דבר
אם שמע תשמע בקול ה׳. משמעו בכ״מ להשכיל ולהבין [כמש״כ לעיל י״ג י״ט וכ״ה בספרי מכאן אמרו שמע אדם קימעא משמיעים אותו הרבה כו׳] דקדוקי דברי ה׳:
ברכת אשר
רש"י ד"ה ואתה תבער, ...והוא הישר בעיני ה'. ע"כ. כששאלתי את שכני ר' בנציון קריגר שי', למה אין רש"י מבאר כאן את התיבה "הישר", וכפי שאינו מפרשה למעלה (יג, יט), ושלא כמו (ו, יח; יב, כח), שם אכן הוא מפרשה, אמר לי, והרי רש"י מפרשה - "והוא הישר", כלומר הריגת הרוצח גם אחרי עריפת העגלה הוא "הישר", אך דבריו לא נראו לי, שכן לעניות דעתי לא סביר להסב את הציווי על עשיית הישר על מקרה ספציפי כל כך. בדיקת דברי רש"י העלתה שבדפו"ר הגירסה היא: "והוא הישר והטוב", כלומר אכן מדובר פה בגדרי "ועשית הישר והטוב". (פ' שופטים תשמ"ח)
ברכת אשר
עוד חמש פעמים בא לשון "ישר" בספרנו, והרי הן: (א) יב, ח - "איש כל הישר בעיניו", בלא הערה מרש"י; (ב) שם, כה - "כי תעשה הישר בעיני ה'", בלא הערה; (ג) שם, כח - "כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך", הטוב בעיני שמים, והישר בעיני אדם; (ד) יג, יט - "לעשות הישר בעיני ה' אלהיך", בלא הערה; (ה) כא, ט - "כי תעשה הישר בעיני ה'", ביעור דם נקי הוא זה. נראה מכאן שיש לרש"י עניין רק להבחין בין "טוב" ולבין "ישר", אבל אין לו עניין להגדיר "ישר" כאשר מילה זו מופיעה בנפרד. שאלה היא אפוא, מדוע אינו מבאר "הטוב בעיני שמים, והישר בעיני אדם", כבר כאן. (פ' שופטים תשנ"ה)